התחבר | הירשם

• דף בית
• מה חדש
• שיעורים
• קורסים
• מאמרים

• הוסף למועדפים
• נוסף למועדפים בהצלחה!
• נכשל להוסיף למועדפים!
• נוסף כבר!
• התחבר כדי להוסיף!
• אינך יכול להוסיף את הסירטונים שלך למועדפים של עצמך!
• כתוב תגובה
• אהבתי!
• אנא התחבר כדי לסמן סירטון זה!
• הדיווח שלך נשלח בהצלחה!
• נכשל לשלוח את הדיווח!
• אנא התחבר כדי לבקש בקשת הבלטה!
• תודה!
• חלה שגיאה זמן שליחת בקשה זו!

ערוצים: עודכן לאחרונה  פתיחה לחכמת הקבלה 
תגיות: פתיחה  לחכמת  הקבלה  קלז)  וגם  בד'  פרצופים,  שיצאו  מאו"א  לכלים  דחג"ת,  וכן  בד'  הפרצופים,  שיצאו  מהישסו"ת  לכלים  דתנהי"מ  (אות  ק"ז-ק"ט),  הנה  גם  בהם  נמצאים  אלו  ב'  מיני  השלמות  הע"ס.  כי  מבחינה  אחת  היה  נשלם  כל  אחד  מהם  ע"י  התדבקותם  באח"פ  דאו"א  וישסו"ת  בעודם  בראש,  שהיא  השלמת  ע"ס  דמין  הא'.  ואח"כ  שנתפשטו  לבי"ע,  היו  רוצים  להשתלם  בהשלמת  הע"ס  דמין  הב'.  וענין  זה  נוהג  גם  בפרטי  פרטיות. קלח)  ותדע,  כי  אלו  ה"פ  אצילות,  עתיק  וא"א  ואו"א  וזו"ן,  שנתקנו  בקביעות  ואין  שום  מיעוט  נוהג  בהם  (אות  קכ"ו),  שעתיק  יצא  בקומת  כתר,  וא"א  בקומת  חכמה,  ואו"א  בקומת  בינה,  וזו"ן  בקומת  ז"א,  ו"ק  בלי  ראש. הנה  הכלים  דאח"פ,  שנתבררו  להם  מעת  הגדלות,  היו  מבחינת  השלמת  ע"ס  דמין  הא'.  והיינו  על  דרך  נקודת  החולם,  שהאיר  בכתר  דנקודים.  שאז  נשלמו  גם  או"א  על  ידי  הכתר  והשיגו  הארת  כלים  דאח"פ  (אות  קל"ד).  ולפיכך  אע"פ  שהיה  לכל  אחד  מעתיק  וא"א  ואו"א  ע"ס  שלמות  בראש,  מ"מ  לא  הגיע  מזה  בחינת  ג"ר  לגופים  שלהם.  ואפילו  פרצוף  עתיק  לא  היה  לו  בגוף  אלא  בחינת  ו"ק  בלי  ראש.  וכן  א"א  ואו"א. והטעם  הוא,  כי  כל  הזך  נברר  תחילה.  וע"כ  לא  נברר  בהם  רק  השלמת  ע"ס  דמין  הא',  שהוא  מצד  עליתו  בעליון.  דהיינו  בחינת  הארת  כלים  דאח"פ,  המספיק  להשלים  הע"ס  בראש.  אבל  אין  עוד  התפשטות  מהראש  לגוף.  כי  בעת  שאו"א  נכללו  בכתר  דנקודים,  היה  מספיק  להם  הארת  אח"פ  מכח  הכתר,  ולא  כלל  בהתפשטותם  למקומם  עצמם,  מפה  דכתר  דנקודים  ולמטה  (אות  קל"ה).  וכיון  שהגופים  דעתיק  וא"א  ואו"א  היו  בו"ק  בלי  ראש,  מכ"ש  הזו"ן  עצמם,  שהם  בחינת  גוף  הכולל  דאצילות,  שיצאו  בו"ק  בלי  ראש. קלט)  אמנם  בא"ק  לא  היה  כן.  אלא  כל  הכמות  שיצא  בהראשים  דפרצופי  א"ק,  נתפשט  ג"כ  לגופים  שלהם.  ולפיכך  נבחנים  כל  ה"פ  אצילות,  שהם  רק  בחינת  ו"ק  דפרצופי  א"ק.  וע"כ  הם  מכונים  "מ"ה  החדש"  או  "מ"ה  דה"פ  א"ק".  דהיינו  קומת  ז"א,  שהוא  מ"ה.  בחוסר  ג"ר,  שג"ר  הן  גלגלתא  ע"ב  ס"ג.  כי  עיקר  המדרגה  נבחנת  ע"פ  התפשטותה  אל  הגוף  מפה  ולמטה,  וכיון  שגם  לג'  פרצופים  הראשונים  אין  מהם  התפשטות  לגוף  רק  ו"ק  בלי  ראש,  ע"כ  הם  נבחנים  לבחינת  מ"ה,  שהוא  קומת  ו"ק  בלי  ראש  אל  ה"פ  א"ק. קמ)  באופן,  שעתיק  דאצילות,  שיש  לו  בראש  קומת  כתר,  נבחן  לבחינת  ו"ק  לפרצוף  הכתר  דא"ק.  וחסר  נשמה  חיה  יחידה  דכתר  א"ק. וא"א  דאצילות,  שיש  לו  בראש  קומת  חכמה,  נבחן  לבחינת  ו"ק  לפרצוף  ע"ב  דא"ק  שהיא  חכמה.  וחסר  נשמה  חיה  יחידה  דע"ב  דא"ק. ואו"א  דאצילות,  שיש  להם  בראש  קומה  בינה,  נבחנים  לבחינת  ו"ק  של  פרצוף  ס"ג  דא"ק.  וחסר  לו  נשמה  חיה  יחידה  דס"ג  דא"ק. והזו"ן  דאצילות  נבחנים  לבחינת  ו"ק  דפרצוף  מ"ה  וב"ן  דא"ק.  וחסר  להם  נשמה  חיה  יחידה  דמ"ה  וב"ן  דא"ק.  וישסו"ת  וזו"ן  הם  תמיד  במדרגה  א':  זה  ראש  וזה  גוף. קמא)  וע"י  העלאת  מ"ן  ממעשים  טובים  של  התחתונים,  נבררים  השלמת  האח"פ  דע"ס  דמין  הב'.  דהיינו  השלמתם  דאו"א  מבחינת  עצמם,  על  דרך  בחינת  נקודת  השורק.  שאז  או"א  עצמם  מורידים  הה"ת  מנקבי  עינים  שלהם,  ומעלים  אליהם  האח"פ  שלהם.  שאז  יש  להם  כח  גם  להשפיע  אל  הז"ת,  שהם  זו"ן.  דהיינו  אל  הגופים  ממעלה  למטה.  כי  הגו"ע  דזו"ן,  הדבוקים  באח"פ  ואו"א,  נמשכים  עמהם  לאו"א  ומקבלים  מהם  השלמת  ע"ס  (אות  צ"ד). ואז  נמצא  כל  כמות  המוחין  שישנם  באו"א  מושפעים  ג"כ  לזו"ן,  שעלו  אליהם  ביחד  עם  האח"פ  שלהם.  ולפיכך,  בעת  שה"פ  אצילות  מקבלים  השלמה  זו  דמין  הב',  אז  יש  ג"ר  גם  להגופים  דג'  פרצופים  הראשונים,  שהם  עתיק  וא"א  ואו"א  דאצילות.  וכן  להזו"ן  דאצילות,  שהם  גוף  הכולל  דאצילות. ואז  עולים  ה'  פרצופי  אצילות  ומלבישים  לה"פ  א"ק.  כי  בעת  התפשטות  הג"ר  גם  אל  הגופים  דה"פ  אצילות,  הרי  הם  משתוים  עם  ה"פ  א"ק. ועתיק  דאצילות  עולה  ומלביש  לפרצוף  כתר  דא"ק, וא"א  לע"ב  דא"ק, ואו"א  לס"ג  דא"ק, וזו"ן  למ"ה  וב"ן  דא"ק. ואז  מקבל  כל  אחד  מהם  נשמה  חיה  יחידה  מהבחינה  שכנגדו  בא"ק. קמב)  אמנם  כלפי  הזו"ן  דאצילות  נבחנים  המוחין  הללו  רק  לבחינת  מין  הא'  דהשלמת  הע"ס.  כי  אלו  האח"פ  אינם  אח"פ  גמורים,  רק  הארת  האח"פ,  שהם  מקבלים  ע"י  או"א,  הוא  בעת  שהם  במקום  או"א.  אבל  בהתפשטותם  למקומם  עצמם,  הרי  הם  עוד  חסרים  האח"פ  שלהם  (אות  קל"ו). ומטעם  זה  נבחנים  כל  המוחין  שהזו"ן  משיג  בשתא  אלפי  שני  בשם  "מוחין  דעליה".  כי  אי  אפשר  להם  להשיג  מוחין  דג"ר,  רק  בעת  עלותם  למקום  ג"ר.  כי  אז  נשלמים  על  ידם.  אמנם  אם  אינם  עולים  למעלה  למקום  הג"ר,  אי  אפשר  להיות  להם  מוחין.  כי  עדיין  לא  נבררו  לזו"ן  בחינת  המוחין  דמין  הב',  שזה  לא  יהיה  זולת  בגמר  התיקון. קמג)  והנה  נתבאר,  שהמוחין  דה"פ  הקבועים  באצילות,  הם  מבחינת  בירורי  כלים  דמין  הא'  דאו"א,  שבעולם  הנקודים  מכונה  הארה  זו  בשם  "הארת  הטבור",  או  "נקודת  החולם".  שאפילו  או"א  אין  להם  השלמה,  אלא  מבחינת  מין  הא'.  וע"כ  אין  מגיע  מהראשים  דעתיק  וא"א  ואו"א  להגופים  שלהם  עצמם  וכן  להזו"ן  שום  הארת  ג"ר.  כי  גם  הז"ת  דנקודים  לא  קבלו  כלום  מהארה  זו  דבחינת  החולם  (אות  פ"ח). והמוחין  דשתא  אלפי  שני  עד  גמר  התיקון  הבאים  ע"י  העלאת  מ"ן  של  התחתונים,  הם  מבחינת  בירורי  כלים  להשלמת  ע"ס  דמין  הב'  דאו"א,  שבעולם  הנקודים  מכונה  הארה  זו  בשם  "הארת  היסוד"  או  "נקודת  השורק".  כי  אז  מעלה  או"א  את  האח"פ  של  עצמם,  שעליהם  דבוקים  גם  הגו"ע  דז"ת.  וע"כ  גם  הז"ת  מקבלים  במקום  או"א  בחינת  מוחין  דג"ר.  ולפיכך  מגיע  המוחין  הללו  גם  להגופים  דה"פ  אצילות  ולזו"ן  הכוללים.  אלא  בלבד  שהם  צריכים  להיות  למעלה  במקום  הג"ר  ולהלביש  אותם. ולעתיד  לבא  בגמר  התיקון  יקבלו  אז  הזו"ן  את  בחינת  השלמת  ע"ס  דמין  הב'.  ויורידו  ה"ת  המסיימת  מבחינת  החזה  שלהם,  שהוא  הפרסא  דאצילות,  אל  מקום  סיום  רגלי  א"ק  (אות  קל"ו).  ואז  יתחברו  התנה"י  דזו"ן  שבבי"ע  אל  מדרגת  הזו"ן  דאצילות.  וישתוה  סיום  רגלין  דאצילות  לסיום  רגלים  דא"ק.  ואז  יתגלה  מלכא  משיחא.  בסו"ה  "ועמדו  רגליו  על  הר  הזיתים".  ונתבאר  היטב,  שבשתא  אלפי  שני  אין  תיקון  לעולמות  רק  בדרך  עליה. ביאור  ג'  העולמות  בריאה  יצירה  ועשיה קמד)  ז'  עיקרים  כוללים  יש  להבחין  בג'  העולמות  בי"ע: א.  מהיכן  נעשה  המקום  לג'  העולמות  הללו. ב.  שיעורי  קומת  פרצופי  בי"ע  ועמידת  העולמות  בראשונה,  בעת  שנאצלו  ויצאו  מהנוקבא  דאצילות. ג.  כל  אלו  שיעורי  קומה  מהמוחין  דתוספת  ומצב  עמידתם,  שהשיגו  מטרם  חטאו  של  אדה"ר. ד.  המוחין  שנשתיירו  בפרצופי  בי"ע,  ומקום  נפילת  העולמות  לאחר  שנפגמו  בחטאו  של  אדה"ר. ה.  המוחין  דאמא,  שקבלו  פרצופי  בי"ע  אחר  נפילתם  למטה  מפרסא  דאצילות. ו.  בחינת  פרצופי  האחור  דה"פ  אצילות,  שירדו  ונתלבשו  בפרצופי  בי"ע  ונעשו  להם  לבחינת  נשמה  לנשמה. ז.  בחינת  המלכות  דאצילות,  שירדה  ונעשית  בחינת  עתיק  לפרצופי  בי"ע. קמה)  הנה  הבחן  הא'  כבר  נתבאר  (אות  ס"ו),  שמפאת  עלית  המלכות  המסיימת,  שמתחת  סיום  רגלי  א"ק,  למקום  החזה  דז"ת  דנקודות  דס"ג,  הנעשה  בזמן  צמצום  ב',  יצאו  ונפלו  ב"ש  תתאין  דת"ת  ונהי"ם  למטה  מנקודת  הסיום  החדשה  שבחזה  דנקודות.  ואינם  ראויים  עוד  לקבל  אור  העליון.  ונעשו  מהם  המקום  לג'  העולמות  בי"ע: שמב"ש  תתאין  דת"ת  נעשה  מקום  עולם  הבריאה, ומג'  ספירות  נה"י  נעשה  מקום  עולם  היצירה, ומהמלכות  נעשה  מקום  עולם  העשיה. קמו)  והבחן  הב'  הוא  שיעורי  קומת  פרצופי  בי"ע  ומקום  עמידתם  בעת  יציאתם  ולידתם  מבטן  הנוקבא  דאצילות.  דע,  שבעת  הזאת כבר  השיג  הז"א  בחינת  חיה  מאבא, והנוקבא  כבר  השיגה  בחינת  נשמה  מאמא. וכבר  ידעת,  שאין  הזו"ן  מקבלים  המוחין  מאו"א  אלא  בדרך  עליה  והלבשה  (אות  קמ"ב).  וע"כ  נמצא: הז"א  מלביש  את  אבא  דאצילות,  הנקרא  "או"א  עילאין", והנוקבא  מלבשת  לאמא  דאצילות,  הנקרא  "ישסו"ת". ואז  הנוקבא  דאצילות  ביררה  והאצילה  את  עולם  הבריאה  בכללות  ה"פ  שבו. קמז)  וכיון  שהנוקבא  עומדת  במקום  אמא,  הרי  היא  נחשבת  למדרגת  אמא,  כי  התחתון  העולה  לעליון  נעשה  כמוהו.  ולפיכך  עולם  הבריאה,  שנבררה  על  ידה,  נבחנת  למדרגת  ז"א,  להיותה  מדרגה  תחתונה  להנוקבא,  שהיא  בחינת  אמא.  והתחתון  מאמא  הוא  ז"א.  ונמצא  אז  עולם  הבריאה,  שעומדת  במקום  ז"א  דאצילות,  מתחת  להנוקבא  דאצילות,  שהיתה  אז  בחינת  אמא  דאצילות. קמח)  ועל  פי  זה  נבחן  עולם  היצירה,  שנברר  ונאצל  ע"י  עולם  הבריאה,  שהוא  אז  במדרגת  הנוקבא  דאצילות,  להיותה  מדרגה  תחתונה  לעולם  הבריאה,  שהיה  אז  בחינת  הז"א  דאצילות.  והתחתון  מהז"א  היא  בחינת  נוקבא.  אמנם  לא  כל  הע"ס  דעולם  היצירה  הם  בחינת  הנוקבא  דאצילות,  אלא  רק  הד'  ראשונות  דיצירה  בלבד.  והטעם  הוא,  כי  יש  ב'  מצבים  בנוקבא,  שהם  פב"פ  ואב"א: שבהיותה  פב"פ  עם  הז"א,  קומתה  שוה  אל  הז"א, ובהיותה  אב"א,  היא  תופשת  רק  ד'  ספירות  תנה"י  דז"א. ומשום  שאז  היה  מצב  כל  העולמות  רק  אב"א,  לא  היה  בבחינת  הנוקבא  אלא  ד"ס  לבד.  וע"כ  גם  עולם  היצירה  אין  לו  במקום  הנוקבא  דאצילות  רק  ד"ס  ראשונות  שלו.  ושאר  ששה  תחתונות  דיצירה  היו  בששה  ספירות  ראשונות  דעולם  הבריאה  של  עתה.  דהיינו  ע"פ  תכונות  מקום  בי"ע  שבהבחן  הא'  (אות  קמ"ה),  ששם  נפלו  העולמות  בי"ע  אחר  חטאו  של  אדה"ר,  ושם  היא  מקום  קביעותם  עתה. קמט)  ועולם  העשיה,  שנברר  ע''י  עולם  היצירה,  נבחן  למדרגת  בריאה  של  עתה.  כי  מתוך  שעולם  היצירה  היה  אז  במדרגת  הנוקבא  דאצילות,  נמצא  המדרגה  שמתחתיה  עולם  העשיה,  שהוא  בבחינת  עולם  הבריאה  של  עתה.  אלא  מתוך  שרק  הד"ר  דיצירה  היה  בבחינת  הנוקבא  דאצילות,  והשש  תחתונות  שלה  היו  בעולם  הבריאה,  לכן  גם  עולם  העשיה  שמתחתיה,  נמצאים  רק  הד"ר  שלו  בבחינת  ד"ס  תחתונות  דעולם  הבריאה,  והשש  התחתונות  דעולם  העשיה  היו  במקום  שש  ראשונות  דעולם  היצירה  של  עתה. ונמצאו  אז  י"ד  הספירות,  שהם  נהי"ם  דיצירה  של  עתה,  וכל  הע"ס  דעולם  עשיה  של  עתה,  היו  ריקנות  מכל  קדושה.  ונעשו  למדור  הקליפות.  כי  רק  הקליפות  היו  נמצאות  במקום  י"ד  ספירות  הללו.  כי  העולמות  דקדושה  נסתיימו  במקום  החזה  דעולם  היצירה  של  עתה.  והנה  נתבאר  מדרגות  שיעורי  הקומה  של  פרצופי  בי"ע  ומקום  עמידתם  בעת  שנאצלו  בראשונה. קנ)  ועתה  נבאר  הבחן  הג',  שהוא  שיעורי  קומה  דפרצופי  בי"ע  ומצב  עמידתם,  שהיה  להם  מהמוחין  דתוספת,  מטרם  חטאו  של  אדה"ר.  והוא,  כי  ע"י  הארת  תוספת  שבת,  היה  להם  אז  ב'  עליות: א.  בשעה  חמשית  בערב  שבת,  שבו  נולד  אדה"ר.  שאז  מתחיל  להאיר  תוספת  שבת,  בסוד  הה'  דיום  הששי.  ואז: השיג  הז"א  בחינת  יחידה  ועלה  והלביש  לא"א  דאצילות, והנוקבא  בחינת  חיה,  ועלתה  והלבישה  לאו"א  דאצילות, והבריאה  עלתה  לישסו"ת, והיצירה  עלתה  כולה  לז"א, והד"ס  ראשונות  דעשיה  עלו  למקום  הנוקבא  דאצילות, והשש  תחתונות  דעשיה  עלו  במקום  שש  ראשונות  דבריאה. ב.  היתה  בערב  שבת  בין  הערבים.  שע"י  תוספת  שבת,  עלו  גם  הו'  תחתונות  דעשיה  למקום  הנוקבא  דאצילות,  והיו  עומדים  עולם  היצירה  ועולם  העשיה  בעולם  האצילות  במקום  זו"ן  דאצילות  בבחינת  פב"פ. קנא)  ועתה  נבאר  הבחן  הד',  שהוא  קומת  המוחין  שנשתיירו  בבי"ע.  ומקום  נפילתם  לאחר  החטא.  והוא,  כי  מחמת  פגם  חטאו  של  עצה"ד,  נסתלקו  מהעולמות  כל  המוחין  דתוספת,  שהשיגו  ע"י  ב'  העליות.  והזו"ן  חזר  לו"ק  ונקודה.  וג'  העולמות  בי"ע,  נשתיירו  בהם  רק  המוחין  שיצאו  בהם  בראשונה  בעת  אצילותם,  שעולם  הבריאה  היה  במדרגת  הז"א  שפירושו  ו"ק,  וכן  היצירה  ועשיה  בשיעור  הנ"ל  (אות  קמ"ח).  ונוסף  ע"ז,  כי  נסתלק  מהם  כל  בחינת  אצילות  ונפלו  למתחת  הפרסא  דאצילות  בתכונת  מקום  בי"ע,  שהוכן  ע"י  צמצום  ב'  (אות  קמ"ה).  ונמצאו  ד"ת  דיצירה  וע"ס  דעולם  העשיה,  שנפלו  ועמדו  במקום  הי"ד  ספירות  של  הקליפות  (אות  קמ"ט),  הנקרא  "מדור  הקליפות". קנב)  הבחן  הה'  הוא  המוחין  דאמא,  שקבלו  בי"ע  במקום  נפילתם.  כי  אחר  שיצאו  הבי"ע  מאצילות  ונפלו  למתחת  הפרסא  דאצילות,  לא  היה  בהם  אלא  בחינת  ו"ק  (אות  קנ"א).  ואז  נתלבשו  הישסו"ת  בהזו"ן  דאצילות.  ונזדווגו  הישסו"ת  מבחינת  התלבשות  בזו"ן.  והשפיעו  מוחין  דנשמה  לפרצופי  בי"ע  במקומם: שעולם  הבריאה  קבל  מהם  ע"ס  שלמות  בקומת  בינה, ועולם  היצירה  קבל  מהם  ו"ק, עולם  העשיה  רק  בחינת  אב"א. קנג)  הבחן  הו'  הוא  בחינת  נשמה  לנשמה,  שהשיגו  פרצופי  בי"ע  מפרצופי  האחור  דה"פ  אצילות.  כי  בעת  מיעוט  הירח  נפל  פרצוף  האחור  דנוקבא  דאצילות  ונתלבש  בפרצופי  בי"ע.  והוא  כולל  ג'  פרצופים,  המכונים:  עבור,  יניקה,  מוחין. ובחינת  המוחין  נפלה  לבריאה, ובחינת  היניקה  נפלה  ליצירה, ובחינת  העיבור  נפלה  לעשיה. ונעשו  בחינת  נשמה  לנשמה  לכל  פרצופי  בי"ע,  שהיא  בחינת  חיה  אליהם. קנד)  הבחן  הז'  הוא  הנוקבא  דאצילות,  שנעשתה  לרדל"א  ולהארת  יחידה  בבי"ע.  כי  נתבאר,  שבעת  מיעוט  הירח,  נפלו  ג'  הבחינות  עי"מ  דפרצוף  האחור  דנוקבא  דאצילות  ונתלבשו  בבי"ע.  והם  בחינת  אחורים  דט"ת  דנוקבא,  שהם  עי"מ: שנה"י  נקרא  "עיבור", וחג"ת  נקרא  "יניקה", וחב"ד  נקרא  "מוחין". אמנם  בחינת  האחור  דבחינת  הכתר  דנוקבא,  נעשתה  לבחינת  עתיק  לפרצופי  בי"ע.  באופו  שבחינת  עיקר  אורותיהם  דפרצופי  בי"ע  של  עתה,  הם  מהשירים  שנשארו  בהם  אחר  חטאו  של  אדה"ר,  שהוא  בחינת  הו"ק  דכל  פרט  מהם  (אות  קנ"א). ובחינת  נשמה  קבלו  ממוחין  דאמא  (אות  קנ"ב), ובחינת  נשמה  לנשמה,  שהוא  בחינת  חיה,  קבלו  מט"ת  דפרצוף  האחור  דנוקבא, ובחינת  יחידה  קבלו  מבחינת  האחור  דכתר  דנוקבא  דאצילות. ביאור  ענין  עליות  העולמות קנה)  עיקר  ההפרש  מפרצופי  א"ק  לפרצופי  עולם  האצילות  הוא,  כי  פרצופי  א"ק  הם  מבחינת  צמצום  א'.  שבכל  מדרגה  שבו  יש  בה  ע"ס  שלמות.  ואין  בע"ס  רק  בחינת  כלי  אחד,  שהוא  כלי  מלכות.  אבל  הט"ס  ראשונות  הן  רק  בחינת  אורות  לבד. משא"כ  פרצופי  אצילות  הם  מבחינת  צמצום  הב',  בסו"ה  "ביום  עשות  הוי"ה  אלהים  ארץ  ושמים",  ששיתף  רחמים  בדין  (אות  נ"ט).  שמדת  הדין,  שהיא  מלכות,  עלתה  ונתחברה  בהבינה,  שהיא  מדת  הרחמים.  ונשתתפו  יחד.  שעי"ז  נעשה  סיום  חדש  על  אור  העליון  במקום  הבינה. שהמלכות  המסיימת  את  הגוף  עלתה  לבינה  דגוף,  שהיא  ת"ת,  במקום  החזה. והמלכות  המזדווגת  שבפה  דראש  עלתה  לבינה  דראש,  הנקרא  "נקבי  עינים", שעי"ז  נתמעטו  שיעור  קומת  הפרצופים  לגו"ע,  שהם  כתר  חכמה  דכלים,  בקומת  ו"ק  בלי  ראש,  שהוא  נפש  רוח  דאורות  (אות  ע"ד).  ונמצאו  חסרים  מאח"פ  דכלים,  שהם  בינה  וזו"ן,  ומנשמה  חיה  יחידה  דאורות. קנו)  והגם  שנתבאר  (אות  קכ"ד),  שע"י  עלית  מ"ן  לעיבור  ב'  השיגו  פרצופי  אצילות  הארת  המוחין  מע"ב  ס"ג  דא"ק,  המוריד  הה"ת  מנקבי  עינים  בחזרה  למקומה  לפה,  כבצמצום  א',  ומשיגים  שוב  האח"פ  דכלים  והנשמה  חיה  יחידה  דאורות,  אמנם  זה  הועיל  רק  לבחינת  הע"ס  דראש  של  הפרצופים,  ולא  להגופים  שלהם,  כי  המוחין  הללו  לא  נמשכו  מפה  ולמטה  אל  הגופים  שלהם  (אות  קל"ח). וע"כ  גם  לאחר  המוחין  דגדלות,  נשארו  הגופים  בצמצום  ב',  כמו  בזמן  הקטנות.  ומשום  זה  נחשבו  כל  ה"פ  אצילות,  שאין  להם  רק  קומת  ע"ס  היוצאת  על  עביות  דבחי"א,  שהוא  קומת  ז"א,  ו"ק  בלי  ראש,  הנקרא  "קומת  מ"ה".  והם  מלבישים  על  קומת  מ"ה  דה"פ  א"ק,  דהיינו  מטבור  ולמטה  דה"פ  א"ק. קנז)  באופן: שפרצוף  עתיק  דאצילות  מלביש  על  פרצוף  הכתר  דא"ק  מטבורו  ולמטה,  ומקבל  שפעו  מקומת  מ"ה  דפרצוף  הכתר  דא"ק  אשר  שם, ופרצוף  א"א  דאצילות  מלביש  מטבור  ולמטה  דפרצוף  ע"ב  דא"ק,  ומקבל  שפעו  מקומת  מ"ה  דע"ב  דא"ק  אשר  שם, ואו"א  דאצילות  מלבישים  מטבור  ולמטה  דפרצוף  ס"ג  דא"ק,  ומקבלים  שפעם  מקומת  מ"ה  דס"ג  אשר  שם, זו"ן  דאצילות  מלבישים  מטבור  ולמטה  דפרצוף  מ"ה  וב"ן  דא"ק,  ומקבלים  שפעם  מקומת  מ"ה  דפרצוף  מ"ה  וב"ן  דא"ק. הרי  שכל  פרצוף  מה"פ  אצילות  אינו  מקבל  מפרצוף  שכנגדו  בא"ק,  רק  בחינת  ו"ק  בלי  ראש,  הנקרא  "קומת  מ"ה".  ואע"פ  שיש  בראשים  דה"פ  אצילות  בחינת  ג"ר,  מכל  מקום  אנו  מתחשבים  רק  בהמוחין  המתפשטים  מפה  ולמטה  לגופים  שלהם,  שהוא  רק  ו"ק  בלי  ראש  (אות  קל"ט). קנח)  ואין  הכונה  שה"פ  אצילות  מלבישים  כל  אחד  על  הבחינה  שכנגדו  בא"ק.  כי  זה  אי  אפשר,  שהרי  ה"פ  א"ק  מלבישים  זה  על  זה.  וכן  ה"פ  אצילות.  אלא  הכונה  היא,  שקומת  כל  פרצוף  מפרצופי  אצילות  מכוונת  לעומת  הבחינה  שכנגדו  שבה"פ  א"ק,  שמשם  מקבל  שפעו  (אילן,  ציור  ג'). קנט)  ובכדי  שיושפעו  המוחין  מפה  ולמטה  אל  הגופים  דה"פ  אצילות,  נתבאר  (אות  קמ"א)  שצריכים  לעלית  מ"ן  מהתחתונים,  שאז  מושפעים  להם  השלמת  הע"ס  דמין  הב'  המספיק  גם  להגופים.  והנה  באלו  המ"ן  שהתחתונים  מעלים,  יש  ג'  בחינות: כי  כשמעלים  מ"ן  מבחינת  עביות  דבחי"ב,  יוצאות  עליהם  ע"ס  בקומת  בינה,  הנקראת  "קומת  ס"ג",  שהן  מוחין  דאור  הנשמה. וכשמעלים  מ"ן  מעביות  דבחי"ג,  יוצאות  עליהם  ע"ס  בקומת  חכמה,  הנקראת  "קומת  ע"ב",  שהן  מוחין  דאור  החיה, וכשמעלים  מ"ן  מעביות  דבחי"ד,  יוצאות  עליהם  ע"ס  בקומת  כתר,  הנקרא  "קומת  גלגלתא",  שהן  מוחין  דאור  היחידה  (אות  כ"ט). קס)  ודע  שהתחתונים  הראוים  להעלות  מ"ן,  הם  רק  בחינת  נר"ן  דצדיקים,  שכבר  כלולים  מבי"ע,  ויכולים  להעלות  מ"ן  לזו"ן  דאצילות,  הנחשבים  לבחינת  העליון  שלהם.  ואז  הזו"ן  מעלים  מ"ן  אל  העליון  שלהם,  שהם  או"א.  ואו"א  יותר  למעלה,  עד  שמגיעים  לפרצופי  א"ק.  ואז  יורד  אור  העליון  מא"ס  ב"ה  לפרצופי  א"ק  על  המ"ן  שנתעלו  שמה.  ויוצאות  קומת  ע"ס  ע"פ  מדת  העביות  של  המ"ן  שהעלו: אם  הוא  מבחי"ב  הוא  קומת  נשמה, אם  מבחי"ג  הוא  קומת  חיה  וכו'. ומשם  יורדים  המוחין  ממדרגה  למדרגה  דרך  פרצופי  א"ק,  עד  שבאים  לפרצופי  אצילות.  וכן  עוברים  ממדרגה  למדרגה  דרך  כל  פרצופי  אצילות,  עד  שבאים  להזו"ן  דאצילות,  שהם  משפיעים  המוחין  האלו  אל  הנר"ן  דצדיקים,  שהעלו  את  המ"ן  הללו  מבי"ע.  וזה  הכלל,  שכל  חידוש  מוחין  אינו  בא  אלא  רק  מא"ס  ב"ה  לבדו.  ואין  מדרגה  יכולה  להעלות  מ"ן  או  לקבל  שפע,  רק  מהעליון  הסמוך  לו. קסא)  ומכאן  תדע,  שאי  אפשר  שהתחתונים  יקבלו  משהו  מהזו"ן  דאצילות,  מטרם  שיתגדלו  על  ידיהם  כל  הפרצופים  העליונים  דעולם  האצילות  ועולם  הא"ק.  כי  נתבאר,  שאין  חידוש  מוחין  אלא  מא"ס  ב"ה.  אמנם  אין  הנר"ן  דצדיקים  יכולים  לקבלם  אלא  מהעליון  הסמוך  להם,  שהם  זו"ן  דאצילות.  ולפיכך  צריכים  המוחין  להשתלשל  דרך  העולמות  והפרצופים  העליונים,  עד  שמגיעים  אל  הזו"ן,  שהם  המשפיעים  לנר"ן  דצדיקים. וכבר  ידעת,  שאין  העדר  ברוחני.  וענין  העברה  ממקום  למקום,  אין  הפירוש  שנעדרים  ממקום  הא'  ובאים  למקום  הב',  כנוהג  בגשמיים,  אלא  שנשארים  במקום  הא',  גם  אחר  שעברו  ובאו  למקום  הב',  כמו  מדליק  נר  מנר  ואין  חברו  חסר. ולא  עוד,  אלא  זה  הכלל,  שעיקר  ושורש  האור  נשאר  במקום  הא',  ובמקום  הב'  נמשך  רק  בחינת  ענף  ממנו.  ועם  זה  תבין,  שאותו  השפע  העובר  דרך  העליונים  עד  שמגיע  לנר"ן  דצדיקים,  נשאר  בכל  מדרגה  ומדרגה  שעבר  דרכה.  ונמצאות  כל  המדרגות  מתגדלות  בסבת  השפע,  שהם  מעבירים  לצורך  נר"ן  דצדיקים. קסב)  ובהאמור  תבין,  איך  התחתונים  במעשיהם  גורמים  עליות  וירידות  להפרצופין  והעולמות  העליונים.  כי  בעת  שמטיבים  מעשיהם  ומעלים  מ"ן  וממשיכים  שפע,  הרי  כל  העולמות  והמדרגות,  שדרכם  עברה  השפע,  מתגדלים  ועולים  למעלה  בסבת  השפע  שמעבירים,  כנ"ל,  ובעת  שחוזרים  ומקלקלים  מעשיהם,  הנה  מתקלקל  המ"ן,  והמוחין  מסתלקים  גם  ממדרגות  העליונות,  כי  נפסק  ענין  העברת  השפע  מהן  לצורך  התחתונים,  ונמצאות  חוזרות  ויורדות  למצבן  הקבוע  כבתחילה. קסג)  ועתה  נבאר  סדר  עליות  ה"פ  אצילות  לה"פ  א"ק,  וג'  העולמות  בי"ע  לישסו"ת  וזו"ן  דאצילות.  החל  ממצבם  הקבוע,  עד  להגובה  שאפשר  להיות  בהשתא  אלפי  שני  מטרם  גמר  התיקון.  שבדרך  כלל  הן  רק  ג'  עליות.  אמנם  הן  מתחלקות  לפרטים  מרובים. והנה  מצב  העולמות  א"ק  ואבי"ע  בקביעות  כבר  נתבאר  לעיל,  כי  פרצוף  הראשון  הנאצל  לאחר  צמצום  א',  הוא  פרצוף  גלגלתא  דא"ק,  שעליו  מלבישים  ד'  פרצופי  א"ק:  ע"ב  ס"ג  מ"ה  וב"ן.  וסיום  רגלי  א"ק  הוא  למעלה  מנקודת  העוה"ז  (אות  כ"ז,  ל"א).  ועליו  מסבבים  המקיפים  דא"ק  מא"ס  ב"ה,  שלגדלם  אין  קץ  ושיעור  (אות  ל"ב).  וכמו  שא"ס  ב"ה  מקיף  מסביב  לו,  כן  הוא  מתלבש  בפנימיותו.  והוא  המכונה  "קו  א"ס  ב"ה". קסד)  ובפנימיות  מ"ה  וב"ן  דא"ק  יש  פרצוף  תנהי"מ  דא"ק,  המכונה  "נקודות  דס"ג  דא"ק"  (אות  ס"ג,  ס"ו).  שבעת  צמצום  הב'  עלתה  מלכות  המסיימת,  שעמדה  ממעל  לנקודה  דעוה"ז,  וקבעה  מקומה  בהחזה  דפרצוף  הזה,  מתחת  שליש  עליון  דת"ת  שלו.  ונעשה  שם  סיום  חדש  על  אור  העליון,  שלא  יתפשט  משם  ולמטה.  וסיום  חדש  הזה  נקרא  בשם  "פרסא  שמתחת  האצילות"  (אות  ס"ח). ואלו  הספירות  שמחזה  ולמטה  דפרצוף  נקודות  דס"ג  דא"ק,  שנשארו  מתחת  הפרסא,  נעשו  מקום  לג'  העולמות  בי"ע: ב"ש  ת"ת  עד  החזה,  נעשה  מקום  לעולם  הבריאה, ונה"י  נעשו  מקום  לעולם  היצירה והמלכות  נעשה  מקום  לעולם  העשיה  (אות  ס"ז). ונמצא  שמקום  ג'  העולמות  בי"ע  מתחיל  מתחת  הפרסא  ומסתיים  ממעל  לנקודה  דעוה"ז. קסה)  ונמצאים  ד'  העולמות  אצילות,  בריאה,  יצירה  ועשיה.  שמתחילים  ממקום  למטה  מטבור  דא"ק  ומסתיימים  ממעל  לנקודת  העוה"ז.  כי  ה"פ  עולם  האצילות  מתחילים  ממקום  שלמטה  מטבור  דא"ק  ומסתיימים  ממעל  להפרסא.  מהפרסא  ולמטה  עד  לעוה"ז  עומדים  ג'  העולמות  בי"ע.  וזהו  מצב  הקבוע  של  העולמות  א"ק  ואבי"ע,  שלעולם  לא  יארע  בהם  שום  מיעוט. וכבר  נתבאר  (אות  קל"ח),  שבמצב  הזה  אין  בכל  הפרצופים  והעולמות  אלא  רק  בחינת  ו"ק  בלי  ראש.  כי  אפילו  בג'  הפרצופים  הראשונים  דאצילות,  שיש  ג"ר  בראשים  שלהם,  מכל  מקום  אינן  מושפעות  מפה  ולמטה  שלהם.  וכל  הגופים  הם  ו"ק  בלי  ראש.  וכ"ש  בפרצופי  בי"ע.  ואפילו  פרצופי  א"ק,  בערך  המקיפים  שלו,  נבחנים  ג"כ  שהם  חסרי  ג"ר  (אות  ל"ב). קסו)  ולפיכך  נוהגות  ג'  עליות  כוללות,  בכדי  להשלים  העולמות  בג'  הקומות  נשמה  חיה  יחידה,  החסרות  להם.  ועליות  האלו  תלויות  בהעלאת  מ"ן  של  התחתונים. העליה  הא'  היא,  בעת  שהתחתונים  מעלים  מ"ן  מבחינת  העביות  דבחי"ב.  שאז  נבררים  האח"פ  דקומת  בינה  ונשמה  מבחינת  השלמת  הע"ס  דמין  הב'.  דהיינו  מהארת  נקודת  השורק  (אות  קל"ה).  אשר  המוחין  האלו  מאירים  גם  לבחינת  הז"ת  והגופים.  כמו  בפרצופי  א"ק,  שכל  הכמות  שיש  בע"ס  דראשי  פרצופי  א"ק,  עוברת  ומתפשטת  גם  לגופים. קסז)  ונמצא,  בעת  שהמוחין  אלו  עוברים  דרך  פרצופי  האצילות,  מקבל  כל  אחד  מה"פ  אצילות  בחינת  מוחין  דבינה  ונשמה,  הנקרא  "מוחין  דס"ג",  המאירים  ג"ר  גם  לפרצופים  שלהם,  כמו  בא"ק.  וע"כ  נבחן  אז,  שהם  מתגדלים  ועולים  ומלבישים  על  פרצופי  א"ק,  כפי  מדת  המוחין  שהשיגו. קסח)  באופן,  שבעת  שפרצוף  עתיק  דאצילות  השיג  המוחין  האלו  דבינה,  נמצא  עולה  ומלביש  לפרצוף  בינה  דא"ק,  המכוון  נגד  קומת  ס"ג  דפרצוף  גלגלתא  דא"ק.  והוא  מקבל  משם  בחינת  נשמה  דיחידה  דא"ק,  המאירה  גם  להז"ת  שלו. וכשהמוחין  באים  לפרצוף  א"א  דאצילות,  הוא  עולה  ומלביש  על  ראש  דעתיק  דקביעות,  המכוון  נגד  קומת  הס"ג  דפרצוף  ע"ב  דא"ק.  והוא  מקבל  משם  בחינת  נשמה  דחיה  דא"ק,  המאירה  לז"ת  שלו. וכשהמוחין  באים  לפרצוף  או"א  דאצילות,  הם  עולים  ומלבישים  לג"ר  דא"א  דקביעות,  המכוון  נגד  קומת  בינה  דס"ג  דא"ק.  והם  מקבלים  משם  בחינת  נשמה  דנשמה  דא"ק,  המאירה  גם  להז"ת  שלהם. וכשהמוחין  האלו  באים  לישסו"ת  וזו"ן  דאצילות,  הם  עולים  ומלבישים  על  או"א  דקביעות,  המכוון  נגד  קומת  בינה  דפרצוף  מ"ה  וב"ן  דא"ק.  ומקבלים  משם  בחינת  נשמה  דנפש  רוח  דא"ק.  ואז  מקבלים  הנר"ן  דצדיקים  את  המוחין  דנשמה  דאצילות. וכשהמוחין  באים  לפרצופי  עולם  הבריאה,  עולה  עולם  הבריאה  ומלביש  את  הנוקבא  דאצילות.  ומקבל  ממנה  בחינת  נפש  דאצילות. וכשבאים  המוחין  לעולם  היצירה,  הוא  עולה  ומלביש  לעולם  הבריאה  דקביעות.  ומקבל  ממנו  בחינת  נשמה  וג"ר  דבריאה. וכשהמוחין  באים  לעולם  העשיה,  הוא  עולה  ומלביש  על  עולם  היצירה,  ומקבל  משם  בחינת  מוחין  דו"ק  שביצירה.  והנה  נתבאר  העליה  הא',  שהשיג  כל  פרצוף  מאבי"ע,  בסבת  המ"ן  דבחי"ב,  שהעלו  התחתונים.  (האילן,  ציור  ז'). קסט)  העליה  הב'  היא  בעת  שהתחתונים  מעלין  מ"ן  מבחינת  העביות  דבחי"ג,  שאז  נבררים  האח"פ  דקומת  חכמה  וחיה,  מבחינת  השלמת  הע"ס  דמין  הב'.  שמוחין  אלו  מאירים  גם  לבחינת  הז"ת  והגופים,  כמו  בפרצופי  א"ק.  וכשהמוחין  עוברים  דרך  הפרצופים  דאבי"ע,  נמצא  כל  פרצוף  עולה  ומתגדל  על  ידיהם  כפי  המוחין  שהשיג.