התחבר | הירשם

• דף בית
• מה חדש
• שיעורים
• קורסים
• מאמרים

• הוסף למועדפים
• נוסף למועדפים בהצלחה!
• נכשל להוסיף למועדפים!
• נוסף כבר!
• התחבר כדי להוסיף!
• אינך יכול להוסיף את הסירטונים שלך למועדפים של עצמך!
• כתוב תגובה
• אהבתי!
• אנא התחבר כדי לסמן סירטון זה!
• הדיווח שלך נשלח בהצלחה!
• נכשל לשלוח את הדיווח!
• אנא התחבר כדי לבקש בקשת הבלטה!
• תודה!
• חלה שגיאה זמן שליחת בקשה זו!

ערוצים: עודכן לאחרונה  פתיחה לחכמת הקבלה 
תגיות: פתיחה  לחכמת  הקבלה  "פ  אצילות  וענין  מ"ה  וב"ן  שבכל  פרצוף קכ)  ונתבאר,  שקומת  מ"ה  החדש  נתפשטה  ג"כ  לעולם  שלם  בפני  עצמו  כמו  עולם  הנקודים.  וטעם  הדבר  הוא,  כמו  שנתבאר  בקומת  הנקודים,  שהוא  מכח  כפילת  המסך  גם  מבחי"ד  (אות  קט"ז).  כי  הגם  שהארת  הזו"ן  דא"ק  שהאיר  דרך  הטבור  והיסוד  לג"ר  דנקודים  החזירה  הצמצום  א'  למקומו,  וה"ת  ירדה  מנקבי  עינים  לפה,  שעי"ז  יצאו  כל  אלו  הקומות  דגדלות  נקודים  (אות  ק"א,  אמנם  כל  אלו  הקומות  חזרו  ונתבטלו  ונשברו,  וכל  האורות  נסתלקו.  וע"כ  חזר  הצמצום  ב'  למקומו.  והבחי"ד  חזרה  ונתחברה  במסך. קכא)  ולפיכך  גם  במ"ה  החדש,  שיצא  מהמצח,  נוהג  ג"כ  ב'  בחינות  קטנות  וגדלות,  כמו  בעולם  הנקודים.  אשר  תחילה  יוצאת  הקטנות,  דהיינו  לפי  העביות  המגולה  במסך,  שהוא: קומת  ז"א  דהתלבשות,  המכונה  חג"ת, וקומת  מלכות  דעביות,  הנקרא  נה"י. מטעם  ג'  הקוין,  שנעשה  בקומת  מלכות: שקו  ימין  נקרא  "נצח", וקו  שמאל  נקרא  "הוד", וקו  אמצעי  "יסוד". אמנם  כיון  שאין  מבחי"א  רק  בחינת  התלבשות,  בלי  עביות,  ע"כ  אין  בה  כלים.  ונמצאה  קומת  חג"ת  בלי  כלים.  והיא  מתלבשת  בכלים  דנה"י.  וקומה  זו  נקראת  "עובר".  שפירושו,  שאין  שם  אלא  שיעור  עביות  דשורש,  שנשאר  במסך  אחר  הזדככותו,  בעת  עליתו  לזווג  במצח  דעליון.  שקומה,  היוצאת  שם,  היא  רק  קומת  מלכות. אמנם  בפנימיותה  יש  בחינת  ה"ת  בגניזו.  והוא  בחינת  ה"ת  במצח.  ואחר  שהעובר  מקבל  הזווג  בעליון,  יורד  משם  למקומו  (אות  נ"ד).  ואז  מקבל  מוחין  דיניקה  מהעליון,  שהם  עביות  דבחי"א,  בבחינת  ה"ת  בנקבי  עינים.  ועי"ז  קונה  כלים  גם  לחג"ת,  מתפשטים  החג"ת  מתוך  הנה"י.  ויש  לו  קומת  ז"א. קכב)  והנה  אח"ז  עולה  פעם  ב'  למ"ן  להעליון.  ונקרא  "עיבור  ב'".  ומקבל  שם  מוחין  מע"ב  ס"ג  דא"ק.  ואז  יורדת  הבחי"ד  מנקבי  עינים  למקומה  לפה  (אות  ק"א).  ואז  נעשה  הזווג  על  בחי"ד  במקומה.  ויוצאות  ע"ס  בקומת  כתר.  והכלים  דאח"פ  מתעלים  וחוזרים  למקומם  בראש.  ונשלם  הפרצוף  בע"ס  דאורות  וכלים.  ואלו  המוחין  נקראים  "מוחין  דגדלות"  של  הפרצוף.  וזהו  קומת  פרצוף  הא'  דאצילות,  הנקרא  "פרצוף  הכתר"  או  "פרצוף  עתיק"  דאצילות. קכג)  וכבר  ידעת,  שאחר  שביה"כ  חזרו  ונפלו  כלהו  אח"פ  מהמדרגות,  כל  אחד  למדרגה  שמתחתיו  (אות  ע"ז,  ק"ו).  ונמצאים  אח"פ  דקומת  כתר  דנקודים  בגו"ע  דקומה  חכמה.  ואח"פ  דקומת  חכמה  בגו"ע  דקומת  בינה,  וכו'.  ולפיכך  בעת  העיבור  ב'  דגדלות  דפרצוף  הא'  דאצילות,  הנקרא  "עתיק",  שחזרו  ונתעלו  האח"פ  שלו,  הנה  עלו  עמהם  יחד  גם  הגו"ע  דקומת  חכמה.  ונתקנו  יחד  עם  האח"פ  דקומת  עתיק.  וקבלו  שם  עיבור  הא'. קכד)  ואחר  שהגו"ע  דחכמה  קבלו  קומת  העיבור  והיניקה  שלהם  (אות  קכ"א),  חזרו  ועלו  לראש  דעתיק.  וקבלו  שם  עיבור  ב'  שלהם  למוחין  דגדלות.  וירדה  הבחי"ג  למקומה  לפה.  ויצאו  עליה  ע"ס  בקומת  חכמה.  והכלים  דאח"פ  שלהם  חזרו  ועלו  למקומם  בראש.  ונשלם  פרצוף  החכמה  בע"ס  דאורות  וכלים.  ופרצוף  זה  נקרא  פרצוף  "אריך  אנפין"  דאצילות. קכה)  ועם  אח"פ  הללו  דא"א  עלו  ביחד  גם  גו"ע  דקומת  בינה.  וקבלו  שם  עיבור  הא'  ויניקה  שלהם.  ואח"ז  עלו  לראש  דא"א  לעיבור  ב'.  והעלו  האח"פ  שלהם  וקבלו  המוחין  דגדלות.  ונשלם  פרצוף  הבינה  בע"ס  דאורות  וכלים.  ופרצוף  זה  נקרא  "או"א  וישסו"ת".  כי  הג"ר  נקראות  "או"א",  והז"ת  נקראות  "ישסו"ת". קכו)  ועם  אח"פ  הללו  דאו"א  עלו  ביחד  גם  גו"ע  דזו"ן.  וקבלו  שם  העיבור  א'  שלהם  והיניקה.  ובזה  נשלמים  הזו"ן  בבחינת  ו"ק  לז"א  ונקודה  להנוקבא.  והנה  נתבארו  ה"פ  מ"ה  החדש,  שיצאו  בעולם  האצילות  בבחינת  קביעות,  הנקראים  עתיק  א"א  או"א  וזו"ן: שעתיק  יצא  בקומת  כתר, וא"א  בקומת  חכמה, ואו"א  בקומת  בינה, וזו"ן  בו"ק  ונקודה,  שהוא  קומת  ז"א. ובאלו  ה'  הקומות  לא  יארע  שום  מיעוט  לעולם.  כי  בג"ר  אין  מעשי  התחתונים  מגיעים  אליהם,  שיוכלו  לפוגמם.  וז"א  ונוקבא,  שאליהם  מגיעים  מעשי  התחתונים,  היינו  דוקא  בכלים  דאחורים  שלהם,  שמשיגים  בעת  הגדלות.  אבל  בכלים  דפנים,  שהם  גו"ע  באורות  דו"ק  ונקודה,  הנה  גם  בהם  לא  יגיעו  מעשי  התחתונים.  ולפיכך  נבחנים  ה'  הקומות  הנ"ל  לבחינת  מוחין  הקבועים  באצילות. קכז)  וסדר  הלבשתם  זא"ז  ולפרצוף  א"ק  הוא,  כי  פרצוף  עתיק  דאצילות  אע"פ  שיצא  מראש  הס"ג  דא"ק  (אות  קי"ח),  מכל  מקום  לא  יכול  להלביש  מפה  ולמטה  דס"ג  דא"ק  רק  למטה  מטבור.  כי  למעלה  מטבור  דא"ק  הוא  בחינת  צמצום  א',  ונקרא  "עקודים".  והן  אמת,  שפרצוף  עתיק,  להיותו  בחינת  ראש  הא'  דאצילות,  עדיין  אין  הצמצום  ב'  שולט  בו.  וא"כ  היה  ראוי  שילביש  למעלה  מטבור  דא"ק.  אמנם  כיון  שהצמצום  ב'  כבר  נתקן  בפה  דראשו,  בשביל  שאר  פרצופי  אצילות,  שממנו  ולמטה,  ע"כ  אינו  יכול  להלביש  רק  למטה  מטבור  דא"ק. ונמצא  קומת  עתיק  מתחלת  מטבור  דא"ק.  והיא  מסתיימת  בשוה  עם  רגלי  א"ק,  דהיינו  למעלה  מנקודה  דעוה"ז.  וזהו  מפאת  פרצופו  עצמו.  אמנם  מפאת  התקשרותו  עם  שאר  פרצופי  אצילות,  שמבחינתם  נבחן  שהוא  כלול  ג"כ  מצמצום  ב',  הנה  מבחינה  זו  הוא  נבחן  שרגליו  מסתיימים  למעלה  מפרסא  דאצילות.  כי  הפרסא  הוא  הסיום  החדש  של  הצמצום  ב'  (אות  ס"ח). קכח)  ופרצוף  הב'  דמ"ה  החדש,  הנקרא  א"א,  שהוא  נאצל  ויצא  מפה  דראש  עתיק,  הנה  קומתו  מתחיל  ממקום  יציאתו,  דהיינו  מפה  דראש  עתיק.  ומלביש  את  הז"ת  דעתיק,  המסתיימים  למעלה  מפרסא  דאצילות. ופרצוף  הג',  הנקרא  או"א,  שנאצלו  מפה  דראש  א"א,  הם  מתחילים  מפה  דראש  א"א  ומסתיימים  למעלה  מטבור  דא"א. והזו"ן  מתחילים  מטבור  דא"א  ומסתיימים  בשוה  עם  סיום  א"א,  דהיינו  למעלה  מפרסא  דאצילות. קכט)  ותדע,  שכל  קומה  וקומה  מה"פ  אלו  דמ"ה  החדש,  בעת  שיצאה,  ביררה  וחיברה  לעצמה  חלק  מהכלים  דנקודים,  שנעשה  לה  לבחינת  נוקבא: כי  הנה  בעת  שיצא  פרצוף  עתיק,  לקח  וחיבר  אליו  כל  הג"ר  דנקודים,  שנשארו  שלמים  בעת  שביה"כ.  דהיינו,  בחינת  הגו"ע  שבהם,  שיצאו  בעת  קטנותם,  הנקראים  "כלים  דפנים"  (אות  ע"ו).  שבקטנות  הנקודים  לא  באו  עמהם  רק  מחציתה  העליונה  דכל  מדרגה,  שהם  גו"ע  ונקבי  עינים.  ומחציתה  התחתונה  דכל  אחת,  הנקראים  אח"פ,  ירדו  למדרגה  התחתונה. ולפיכך  נבחן,  שפרצוף  עתיק  דמ"ה  החדש  לקח  לו  מהכלים  דנקודים  את  מחציתה  העליונה  דכתר,  ומחציתה  העליונה  דחו"ב,  וז'  השרשים  דז"ת  הכלולים  בג"ר  דנקודים.  והם  נעשו  לבחינת  פרצוף  נוקבא  אל  העתיק  דמ"ה  החדש.  ונתחברו  יחד  זה  בזה.  והם  המכונים  "מ"ה  וב"ן  דעתיק  דאצילות".  כי  הזכר  דעתיק  נקרא  מ"ה,  והכלים  דנקודים  שנתחברו  אליו  נקראים  ב"ן  (אות  קי"ט).  וסדר  עמידתם  הוא  פו"א:  העתיק  דמ"ה  בפנים  והעתיק  דב"ן  באחוריו. קל)  ופרצוף  א"א  דמ"ה  החדש,  שיצא  בקומת  חכמה,  בירר  וחיבר  אליו  את  חציו  התחתון  דכתר  הנקודים,  שהם  האח"פ  דכתר,  שבעת  הקטנות  היו  בהמדרגה  שמתחת  הכתר,  דהיינו  בחכמה  ובינה  דנקודים  (אות  ע"ז).  ונעשה  לבחינת  נוקבא  אל  הא"א  דמ"ה  החדש.  ונתחברו  יחד  זה  בזה.  וסדר  עמידתם  הוא  ימין  ושמאל:  א"א  דמ"ה,  שהוא  הזכר,  עומד  בימין,  וא"א  דב"ן,  שהיא  הנוקבא,  עומדת  בשמאל. ומה  שפרצוף  עתיק  דמ"ה  לא  לקח  גם  את  חציו  התחתון  דכתר  נקודים,  הוא,  כי  עתיק  מתוך  שהוא  ראש  הא'  דאצילות,  שמעלתו  גבוהה  מאד,  לכן  לא  חיבר  אליו  רק  הכלים  דפנים  דג"ר  דנקודים,  שבהם  לא  אירע  שום  פגם  בעת  השבירה.  מה  שאין  כן  בחצי  הכתר  התחתון,  שהם  אח"פ,  שהיו  נפולים  בעת  הקטנות  בחו"ב,  ואח"כ  בעת  הגדלות  עלו  מחו"ב  ונתחברו  בכתר  דנקודים  (אות  פ"ד),  אשר  אח"כ  בעת  שבירת  הכלים  חזרו  ונפלו  מהכתר  דנקודים  ונתבטלו,  הרי  המה  כבר  נפגמו  עם  נפילתם  וביטולם,  ואינם  ראוים  משום  זה  לעתיק.  ולכן  לקח  אותם  א"א  דמ"ה. קלא)  ופרצוף  או"א  דמ"ה  החדש,  שהם  בקומת  בינה,  ביררו  וחיברו  להם  את  חצים  התחתון  דחו"ב  דנקודים,  שהם  האח"פ  דחו"ב,  שבעת  הקטנות  היו  נפולים  בהז"ת  דנקודים.  אלא  אח"כ  בעת  הגדלות  נקודים,  עלו  ונתחברו  לחו"ב  דנקודים  (אות  צ"ד).  ואשר  בעת  שביה"כ  חזרו  ונפלו  להז"ת  דנקודים  ונתבטלו  (אות  ק"ז).  ואותם  ביררו  להם  או"א  דמ"ה  לבחינת  נוקבא  אליהם. והם  מכונים  ז"ת  דחכמה  וו"ת  דבינה  דב"ן.  כי  בחינת  החסד  דבינה  נשארה  עם  הג"ר  דחו"ב  דב"ן  בפרצוף  עתיק.  ולא  נשאר  בחציה  התחתון  דבינה  כי  אם  ו"ת  מגבורה  ולמטה.  ונמצא  הזכר  דאו"א  הוא  קומת  בינה  דמ"ה,  והנוקבא  דאו"א  היא  ז"ת  דחו"ב  דב"ן.  ועמידתם  הם  בימין  ושמאל:  או"א  דמ"ה  בימין,  ואו"א  דב"ן  בשמאל.  והישסו"ת  דמ"ה,  שהם  הז"ת  דאו"א,  לקחו  המלכיות  דחו"ב  דב"ן. קלב)  ופרצוף  זו"ן  דמ"ה  החדש,  שהם  בקומת  ו"ק  ונקודה,  ביררו  וחיברו  אליהם  את  הכלים  דפנים  דז"ת  דנקודים,  מתוך  שבירתם  בבי"ע.  דהיינו  בחינת  הגו"ע  של  הז"ת  דנקודים  (אות  ע"ח).  והם  נעשו  לנוקבא  אל  הזו"ן  דמ"ה.  ועמידתם  הוא  בימין  ושמאל:  הזו"ן  דמ"ה  בימין,  והזו"ן  דב"ן  בשמאל. קלג)  והנה  נתבאר  המ"ה  וב"ן  שבה"פ  אצילות.  אשר  ה'  הקומות  דמ"ה  החדש,  שיצאו  בעולם  האצילות,  ביררו  להם  מהכלים  הישנים  ששימשו  בזמן  הנקודים,  ונתקנו  להם  לבחינת  נוקבא,  הנקראת  בשם  "ב"ן": שהב"ן  דעתיק  נעשה  ונתקן  ממחציתן  העליונה  דג"ר  דנקודים, והב"ן  דא"א  ואו"א  נבררו  ונתקנו  ממחציתן  התחתונה  דג"ר  דנקודים,  ששמשו  להם  בעת  גדלות  דנקודים  וחזרו  ונתבטלו, והב"ן  דזו"ן  נברר  ונתקן  מהכלים  דפנים,  שיצאו  בעת  קטנות  דנקודים,  שבעת  הגדלות  נשברו  ונפלו  ביחד  עם  הכלים  דאחורים  שלהם. כלל  גדול  בעניני  המוחין  שבקביעות,  ובעליות  הפרצופים  והעולמות,  הנוהגין  בשתא  אלפי  שני קלד)  כבר  נתבאר,  שיציאת  הגדלות  של  הג"ר  וז"ת  דנקודים  באו  בג'  סדרים,  בסוד  ג'  הנקודות  חולם  שורק  חירק  (אות  פ"ו).  ומשם  תבין  שיש  ב'  מינים  של  השלמת  הע"ס  לקבלת  המוחין  דגדלות: א.  הוא  מצד  עליתו  והתכללותו  בעליון.  דהיינו  בעת  שהזו"ן  דא"ק  האירו  את  האור  חדש  דרך  הטבור  אל  הכתר  דנקודים,  והורידו  הה"ת  מנקבי  עינים  דכתר  להפה  שלו,  שבזה  נתעלו  האח"פ  הנפולים  דכתר  שהיו  באו"א,  וחזרו  למדרגתם  לכתר  והשלימו  הע"ס  שלו.  הנה  נבחן  אז  שעלו  עמהם  גם  גו"ע  דאו"א,  שהיו  דבוקים  על  האח"פ  דכתר.  ונמצאים  גם  או"א  נכללים  בהע"ס  השלמות  של  הכתר,  כי  התחתון  העולה  לעליון  נעשה  כמוהו  (אות  צ"ג).  ונבחן  משום  זה,  שגם  או"א  השיגו  האח"פ  החסרים  להם  להשלמת  ע"ס  שלהם,  מכח  התכללותם  בהכתר.  וזהו  מין  הא'  של  מוחין  דגדלות. קלה)  ב.  הוא,  שהמדרגה  נשלמת  בע"ס  בכחה  עצמה.  דהיינו  בעת  שהזו"ן  דא"ק  האירו  את  האור  חדש  דרך  היסוד  דא"ק,  הנקרא  "נקודת  השורק",  לאו"א,  והוריד  הה"ת  מנקבי  עינים  דאו"א  עצמם  להפה  שלהם,  שבזה  העלה  את  הכלים  דאח"פ  דאו"א  ממקום  נפילתם  בז"ת  אל  הראש  דאו"א,  והשלימו  להם  הע"ס,  שעתה  נשלמים  או"א  ע"י  עצמם.  כי  עתה  השיגו  הכלים  דאח"פ  ממש  החסרים  להם. משא"כ  במין  הא',  בעת  שקבלו  שלמותם  מהכתר  ע"י  הדבקות  באח"פ  שלו,  הרי  באמת  היו  עוד  חסרים  אח"פ.  אלא  ע"י  התכללותם  בכתר,  קבלו  על  ידו  הארה  מאח"פ  שלהם,  שהספיק  רק  להשלימם  בע"ס  בעודם  במקום  הכתר,  ולא  כלל  בעת  יציאתם  משם  למקומם  עצמם. קלו)  ועד"ז  נמצא  ב'  מיני  השלמות  גם  בז"ת: א.  בעת  הארת  השורק  ועלית  אח"פ  דאו"א.  שאז  גם  הגו"ע  דז"ת  הדבוקים  בהם  נתעלו  יחד  עמהם  ועלו  לאו"א.  וקבלו  שם  בחינת  אח"פ  להשלמת  הע"ס  שלהם.  שאח"פ  אלו  אינם  עוד  אח"פ  הממשיים  שלהם,  אלא  רק  הארת  אח"פ,  המספיק  להשלמת  ע"ס  בעודם  באו"א,  ולא  כלל  בירידתם  למקומם  עצמם. ב.  השלמת  הע"ס,  שהשיגו  הז"ת  בעת  התפשטות  המוחין  מאו"א  אל  הז"ת.  שעי"ז  הורידו  גם  הם  בחינת  ה"ת  המסיימת  מהחזה  שלהם  אל  מקום  סיום  רגלי  א"ק,  והעלו  את  התנה"י  שלהם  מבי"ע,  וחיברו  אותם  למדרגתם  לאצילות.  שאז,  לולא  נשברו  ומתו,  היו  נשלמים  בע"ס  שלמות  ע"י  עצמם.  כי  עתה  השיגו  את  האח"פ  הממשיים  החסרים  להם.