התחבר | הירשם

• דף בית
• מה חדש
• שיעורים
• קורסים
• מאמרים

• הוסף למועדפים
• נוסף למועדפים בהצלחה!
• נכשל להוסיף למועדפים!
• נוסף כבר!
• התחבר כדי להוסיף!
• אינך יכול להוסיף את הסירטונים שלך למועדפים של עצמך!
• כתוב תגובה
• אהבתי!
• אנא התחבר כדי לסמן סירטון זה!
• הדיווח שלך נשלח בהצלחה!
• נכשל לשלוח את הדיווח!
• אנא התחבר כדי לבקש בקשת הבלטה!
• תודה!
• חלה שגיאה זמן שליחת בקשה זו!

ערוצים: חגים  עודכן לאחרונה 
תגיות: ום  העצמאות  הוא  החג  הלאומי  של  מדינת  ישראל,  אשר  מציין  את  ההכרזה  על  הקמתה  בתום  המנדט  הבריטי.  יום  העצמאות  חל  בתאריך  ה'  באייר  או  בסמוך  לתאריך  זה  (ראו  פירוט).  יום  הזיכרון  לחללי  מערכות  ישראל  חל  תמיד  ביום  הקודם  ליום  העצמאות;  לעניין  זה,  ההגדרה  של  יום  היא  על-פי  הלוח  העברי,  כלומר  משקיעת  החמה  עד  צאת  הכוכבים  למחרת‏[1]. יום  העצמאות  נקבע  כיום  חג  בחוק  יום  העצמאות,  התש"ט  –  1949‏[2],  שנחקק  על  ידי  הכנסת  לקראת  מלאת  שנה  להקמת  המדינה  ופורסם  בספר  החוקים  ביום  13  באפריל  1949. בה'  באייר  תש"ח  (14  במאי  1948),  כ-8  שעות  לפני  סיום  המנדט  הבריטי,  נחתמה  מגילת  העצמאות  ודוד  בן-גוריון,  לימים  ראש  ממשלתה  הראשון  של  מדינת  ישראל,  הכריז  על  הקמת  מדינת  ישראל.  ההכרזה  באה  בעקבות  החלטת  החלוקה  של  עצרת  האו"ם  –  החלטה  181  מיום  29  בנובמבר  1947. תוכן  עניינים  [הסתרה] 1  אירועים  רשמיים  בחג 2  מנהגי  החג 3  היבטים  דתיים  של  החג 4  פעולות  מחאה  בחג 5  מועדו  המדויק  של  החג 6  כרזת  יום  העצמאות 7  ראו  גם 8  לקריאה  נוספת 9  קישורים  חיצוניים 10  הערות  שוליים [עריכה]אירועים  רשמיים  בחג בערב  החג  נערך  בהר  הרצל  בירושלים,  במעמד  יושב  ראש  הכנסת,  טקס  הדלקת  המשואות  המסיים  את  אירועי  יום  הזיכרון  ופותח  את  אירועי  יום  העצמאות.  במהלך  הטקס  מורם  דגל  ישראל  לראש  התורן  ובכך  מתחיל  רשמית  יום  העצמאות.  הטקס  כולל  גם  חלק  אמנותי  ומופע  דגלנים  בו  דגלני  צה"ל  יוצרים  תבניות  מורכבות  על  הרחבה. בשני  העשורים  הראשונים  לקיום  המדינה  התקיים  ביום  העצמאות  מצעד  צבאי,  שבו  הופגנו  כלי  הנשק  של  צה"ל.  מנהג  זה  הופסק,  אך  עדיין  נערך  משט  ימי  ומטס  אווירי  לאורך  המדינה. חידון  התנ"ך  העולמי  לנוער  יהודי  נערך  בצהרי  החג  בתיאטרון  ירושלים. נשיא  המדינה  עורך  קבלת  פנים  לחיילים  מצטיינים. אירועי  החג  ננעלים  בטקס  הענקת  פרס  ישראל. בין  השנים  1960  –  1977  התקיים  במוצאי  יום  העצמאות  פסטיבל  הזמר  והפזמון,  שנעל  את  אירועי  יום  העצמאות. ביום  העצמאות  בשנת  תשט"ו  (1955)  חולק  נס  הקוממיות  ליישובים  שהשתתפו  בלחימה  במלחמת  העצמאות בשנים  הראשונות  של  המדינה  התקיים  מרוץ  העצמאות‏  מתל  אביב  לירושלים  דרך  רחובות,  במטרה  להדגיש  את  חיבורה  של  ירושלים  לשאר  הארץ. [עריכה]מנהגי  החג כחג  חדש  יחסית,  מנהגי  החג  עודם  בתהליך  גיבוש.  חלק  ניכר  ממנהגי  החג  מקורם  בחגיגות  העשור  למדינת  ישראל  בשנת  תשי"ח  1958.  בין  המנהגים  שנוצרו  בחגיגות  העשור:  הצבת  במות  בידור  במרכזי  הערים  והפרחת  זיקוקין  די-נור.  יעקב  אגמון  היה  אחראי  על  ארגון  חגיגות  העשור,  והוא  הגה  חלק  מהאירועים  שהפכו  למסורת. מנהגי  החג  העיקריים  הם: לאחר  הכרזת  החג  נפתחות  במות  בידור  בכל  רחבי  הארץ,  וזיקוקין  די-נור  משוגרים  לשמיים.  המונים  גודשים  את  הרחובות  באזורי  הבידור.  יש  הנוהגים  להביע  את  שמחתם  במתן  מכות  בפטיש  פלסטיק.  במות  הבידור  והפרחת  זיקוקין  די-נור  הן  מנהג  שהחל  ביום  העצמאות  העשירי.  לרגל  מלאת  עשור  למדינה  ביקשה  הממשלה  לערוך  חגיגות  גדולות  במיוחד.  חלק  מהרעיונות  שיושמו  אז  (אותם  ניהל  יעקב  אגמון)  כגון  במות  הבידור,  מיושמים  עד  היום. רבים  ממחנות  צה"ל  נפתחים  לביקורים  של  הציבור  הרחב,  ונותנים  לציבור  הזדמנות,  פעם  בשנה,  לפגוש  מקרוב  את  כלי  הנשק  של  צה"ל:  נשק  קל  של  צה"ל,  מטוסים  ומסוקים  (כולל  מטוסי  קרב),  ספינות  הטילים,  טנקים,  רכב  קרבי  משוריין  ועוד.  לצד  הבסיסים  פותח  צה"ל  גם  חניונים  ברחבי  הארץ  ובהם  מוצגים  כלי  נשק  ואמצעי  לחימה.  מאז  שנת  ה-58  לישראל  מקיימת  זרוע  היבשה  של  צה"ל  תערוכה  רב-חילית  ביד  לשריון  בלטרון. רבים  מתושבי  המדינה  יוצאים  לפיקניקים  ומנגלים  בכל  רחבי  המדינה.  מכירה  נרחבת  של  ציוד  וכלים  לפיקניק  מתחילה  מיד  עם  תום  חג  הפסח. ערוצי  הטלוויזיה  משדרים  תוכניות  חגיגיות  ומרבים  להקרין  סרטים  עבריים.  הסרטים  "גבעת  חלפון  אינה  עונה"  ו"הלהקה"  נכנסו  לקלאסיקה  של  החג. בבתי  הכנסת  של  הציונות  הדתית  עורכים  תפילה  חגיגית  ואומרים  בה  הלל  ותפילה  לשלום  המדינה. בניו  יורק  מתקיים  מפגן  תמיכה  בישראל  בסוף  השבוע  האחרון  של  חודש  מאי. ביום  העצמאות  נהוג  לתלות  את  דגלי  ישראל  ברחבי  המדינה.  הן  מוסדות  ציבוריים  ופרטיים,  והן  אזרחים,  תולים  את  דגלי  ישראל  על  בתיהם  ומכוניותיהם  והעיריות  מקשטות  את  הרחובות  בדגלים,  דגלונים  כחול-לבן  ונורות  צבעוניות. [עריכה]היבטים  דתיים  של  החג חידושו  של  חג  זה,  לאחר  כאלפיים  שנה  שבהן  לא  קבעה  ההלכה  חגים  חדשים,  הביא  לדיונים  הלכתיים  רבים  בנושא.  הדיונים  נסבו  אודות  עצם  האפשרות  לקבוע  חג  חדש,  על  אמירת  ההלל  ביום  זה,  ועל  האפשרות  לאומרו  גם  בליל  יום  העצמאות,  על  ברכת  שהחיינו  ביום  זה,  על  אמירת  ברכת  שעשה  ניסים  ואמירת  תפילת  על  הניסים  ביום  זה,  על  הקריאה  בתורה  ועל  קריאה  בהפטרה  ביום  זה,  על  דחיית  צום  ואבלות  ביום  זה,  ועל  ההנהגות  שצריכות  להיות  לגבי  יום  העצמאות  שחל  בשבת.  יום  העצמאות  חל  בזמן  ספירת  העומר,  ולפעמים  חלה  בו  אחת  מתעניות  בה"ב.  לפיכך  שאלת  הצורך  לדחות  מנהגי  אבלות  ביום  העצמאות  משמעותית  מאוד  בקרב  הציבור  הדתי  הלאומי. הרב  משולם  ראטה  ובעקבותיו  הרב  שלמה  גורן,  הרב  שלמה  יוסף  זווין,  הרב  גרשוני,  והרב  חיים  דוד  הלוי  פסקו  כי  יש  לומר  הלל  שלם  בברכה.  ברוב  בתי  הכנסת  של  הציבור  הציוני-דתי  נתקבלה  עמדת  הרבנות  הראשית,  על  פיה  נאמר  הלל  ללא  ברכה  ביום  בלבד,  שנקבעה  על  ידי  הרבנים  הראשיים  הרב  הרצוג  והרב  עוזיאל,  בשל  הרצון  למזער  את  המחלוקת  עם  חוגים  חרדים  רבים.  אין  מברכים  "שהחיינו"  או  "שעשה  ניסים",  אין  קוראים  בתורה  (אלא  אם  חל  ביום  שני  או  חמישי  בשבוע  (או  הוקדם  ליום  זה),  שאז  קוראים  שלושה  קרואים  בפרשת  השבוע,  כרגיל),  ואת  הפטרת  "עוד  היום  בנֹב  לעמוד",  הנקראת  בחו"ל  בשמיני  של  פסח  (שאינו  נחוג  בארץ),  קוראים  בלא  ברכה. מרבית  החרדים  אינם  מציינים  כלל  את  יום  העצמאות,  וכמו  כן  הם  אינם  אומרים  הלל  באותו  יום,  מטעמים  אידאלוגיים.  ביום  העצמאות  תש"ע  פרסם  האדמו"ר  מבוסטון  כי  בבית  מדרשו  לא  יאמר  תחנון  ביום  העצמאות. הסידור  של  התנועה  המסורתית  (קונסרבטיבית)  בארץ  ובחו״ל  כולל  הלל  עם  ברכה  (בחלק  מהקהילות  גם  בערב),  ״על  הניסים״  מיוחד  לתפילת  העמידה,  אמירת  ״שהחיינו״,  קריאה  בתורה  מיוחדת  לחג,  וקריאת  ההפטרה  עם  ברכה  ‏[3].  בארצות  הברית  בתי  הספר  של  התנועה  הקונסרבטיבית  מקפידים  לחגוג  את  יום  העצמאות,  אולם  בחלק  מהקהילות  ניתן  פחות  תשומת  לב  לארועי  היום  ‏[4]. ישעיהו  ליבוביץ'  בספרו  "יהדות,  עם  יהודי  ומדינת  ישראל"‏[5]  האשים  את  הרבנות  הראשית  באחיזת  עיני  הציבור  בכך  שמחד  גיסא,  קבעה  ליום  העצמאות  מנהגים  שנראים  דתיים,  אך  אין  להם  משמעות  הלכתית  של  ממש,  ומאידך  שללה  קביעת  מנהגים  דתיים  האופייניים  לימי  שמחה,  כמו  אמירת  ברכת  "שהחיינו".  בהקשר  זה  הסביר  ליבוביץ'  שאין  הוא  מוצא  משמעות  דתית  למדינה  או  ליום  הזיכרון  להקמתה,  אך  לקיום  המדינה  יש  חשיבות  כשלעצמו  והקמת  המדינה  היא  מאורע  משמח,  ולפיכך  יהודי  דתי  צריך  לנקוט  ביום  הזיכרון  להקמת  המדינה  במנהגים  הדתיים  האופייניים  לימי  שמחה. לאחר  מלחמת  ששת  הימים,  שבה  כבש  צה"ל  את  שטחי  יהודה,  שומרון  וחבל  עזה,  החליטה  הרבנות  הראשית  ברוב  קולות,  לקבוע  אמירת  הלל  בברכה  ביום  העצמאות.  למרות  זאת,  עדיין  ישנם  רבנים  (כדוגמת  הרב  עובדיה  יוסף)  שהורו  להמשיך  לומר  הלל  ללא  ברכה,  בשל  אי  השלמתו  של  הנס. לאחר  ביצוע  תוכנית  ההתנתקות  צצו  קולות  הקוראים  לביטול  אמירת  הלל  בברכה  ביום  העצמאות.  למרות  זאת,  מרבית  הרבנים  הדתיים  והחרדים  לאומיים  קראו  להמשיך  לומר  הלל  בברכה  ‏‏‏[6]. חז"ל  יצרו  סימנים  בהתאם  לשפת  אתב"ש  לקביעת  ימי  המועדים  בשבוע  על  פי  ימי  הפסח,  לדוגמה:  א'  של  פסח  –  תשעה  באב,  ב  של  פסח  –  שבועות,  וכו'...  היום  האחרון  של  פסח  נותר  ללא  בן  זוג.  כאשר  נקבע  יום  העצמאות  ציין  הרב  יהודה  לייב  פישמן  מימון  כי  הוא  משתלב  בין  שאר  חגי  ישראל:  ז-ע  –  ביום  בשבוע  בו  חל  ז  של  פסח  יחול  יום  העצמאות  (כלומר,  ה'  באייר.  לפעמים  מקדימים  או  מאחרים  את  החג  עצמו). [עריכה]פעולות  מחאה  בחג יום  העצמאות  הוא  גם  הזדמנות  לפעולות  מחאה  של  קבוצות  שונות  בחברה  הישראלית: "ועד  העקורים"  של  ערביי  ישראל  עורך,  מאז  1996,  תהלוכה  לציון  נוסף  של  "יום  הנכבה".  התהלוכה  נערכת  במקום  שבו  שכן  יישוב  ערבי  שחרב,  והיא  מתואמת  עם  ועדת  המעקב  של  ערביי  ישראל.  רוב  הפלסטינים  מציינים  את  "יום  הנכבה"  ב-15  במאי,  אולם  ערביי  ישראל  בחרו  לציין  אותו  ביום  העצמאות,  הן  משום  שמדובר  ביום  שבתון  והן  כדי  לעורר  את  התעניינות  התקשורת  שמסקרת  את  אירועי  יום  העצמאות. פלג  בעיתונות  החרדית  המשתייך  לעדה  החרדית  יוצאת  לקראת  החג  במאמרי  ביקורת  חריפים  ביותר  כנגד  הרעיון  הציוני  והמדינה  שהוקמה  בעקבותיו.  אולם  העיתונים  החרדים  הגדולים  יתד  נאמן,  המבשר  והמודיע  מתעלמים  מהחג,  ואינם  כותבים  נגד  הרעיון  הציוני. קבוצות  קיצוניות  של  חרדים  מביעות  מחאה.  ישנה  הפגנה  מסורתית  של  נטורי  קרתא  מול  ישיבת  פונוביז'  שבהוראת  מייסדה,  הרב  יוסף  שלמה  כהנמן,  מניפה  את  דגל  ישראל.  אותם  קיצונים  אף  נוהגים  לצום  ביום  העצמאות,  ובתפילת  מנחה  הם  מתכנסים  בבית  הכנסת  של  נטורי  קרתא  במאה  שערים  וקוראים  בתורה  ובהפטרה  של  תענית. החל  מיום  העצמאות  תשנ"ח  מקיימת  תנועת  "יש  גבול"  ערב  הדלקת  משואות  אלטרנטיבי  ברחבת  אמיל  גרינצוויג  מול  משרד  ראש  הממשלה  בירושלים.  בטקס  זה  מוצגים  ערכיה  של  תנועת  "יש  גבול":  הפסקת  הלחימה  בפלסטינים,  יציאה  משטחי  יהודה,  שומרון  ועזה,  תיקון  היחס  לחלשים  בחברה  ועוד. חלק  קטן  מהימין  לא  חוגג  את  יום  העצמאות  בטענה  שצריך  מדינת  הלכה  או  במחאה  על  תוכנית  ההתנתקות,  זאת  על  אף  שרוב  הציבור  הדתי  ואפילו  הרבנים  הנחשבים  קיצוניים  חוגגים. [עריכה]מועדו  המדויק  של  החג בחוק  יום  העצמאות,  ה'תש"ט  –  1949,  נקבע  כי  "הכנסת  מכריזה  בזה  על  יום  ה'  באייר  כעל  "יום  העצמאות"  שיוחג  מדי  שנה  בשנה  כחג  המדינה".  כבר  בשנה  השנייה  לעצמאות  ישראל,  ה'תש"י  –  1950,  נתקלו  ראשי  המדינה  בבעיה:  ה'  באייר  חל  באותה  שנה  בשבת,  והיה  חשש  שחגיגות  יום  העצמאות  יגרמו  לחילול  שבת.  בהתייעצות  בין  הרב  שלמה  גורן,  שהיה  אז  הרב  הראשי  לצה"ל,  ובין  ראש  הממשלה,  דוד  בן-גוריון,  הוחלט  כי  יש  לשנות  את  החוק,  ולקבוע  כי  יום  העצמאות  ידחה  משבת,  ה'  באייר,  ליום  ראשון  ו'  באייר.  באותה  השנה  החליט  משרד  הביטחון,  בהתייעצות  עם  נציגי  המשפחות  השכולות,  לערוך  את  טקסי  הזיכרון  לחללי  מלחמת  העצמאות  לפני  יום  העצמאות,  ולא  ביום  העצמאות  עצמו  כפי  שהוצע  מלכתחילה.  כיוון  שיום  העצמאות  של  אותה  שנה  חל  בשבת  (ונדחה  ליום  ראשון),  הוקדמו  טקסי  הזיכרון  ליום  חמישי,  ג'  באייר  תש"י. בשנה  שלאחר  מכן,  ה'תשי"א  –  1951,  שוב  עלתה  הבעיה,  היות  שה'  באייר  חל  ביום  שישי,  והיה  חשש  לחילול  שבת  בחגיגות.  אז  תיקנה  הכנסת  בשנית  את  החוק,  והחליטה  כי  אם  ה'  באייר  יחול  ביום  שישי  –  יוקדם  יום  העצמאות  ליום  חמישי  ד'  באייר  (וכמובן  שיום  הזיכרון  יוקדם  אף  הוא  ביום  אחד,  ליום  רביעי  ג'  באייר). בשנת  ה'תשי"ד  –  1954  שוב  חל  ה'  באייר  בשבת,  אך  הרב  הראשי  לצה"ל,  הרב  שלמה  גורן  התנגד  לדחיית  יום  העצמאות  ליום  ראשון  (כפי  שהיה  בשנת  ה'תש"י  –  1950)  עקב  חילולי  השבת  שהיו  בהכנות  ליום  העצמאות.  הכנסת  החליטה  לתקן  את  החוק  בשלישית,  ולקבוע  כי  אם  יחול  ה'  באייר  בשבת  –  יוקדם  יום  העצמאות  ליום  חמישי,  ג'  באייר  (ויום  הזיכרון  ליום  רביעי  ב'  באייר). נושא  קביעת  יום  הזיכרון  כערב  יום  העצמאות,  על  כל  השינויים  כתוצאה  מתזוזת  יום  העצמאות,  עוגן  בשנת  ה'תשכ"ג  –  1963,  ב"חוק  יום  הזיכרון  לחללי  מערכות  ישראל",  אשר  עיגן  את  המסורת  שנוצרה  ב-15  שנותיה  הראשונות  של  המדינה,  ואשר  על-פיה  טקסי  הזיכרון  מתקיימים  יום  לפני  יום  העצמאות. בשנת  ה'תשנ"ז  –  1997  חל  יום  השואה  ביום  ראשון.  גורמי  ביטחון  טענו  שאין  אפשרות  לעמוד  בסידורי  האבטחה  המחמירים  שנקבעו  אחרי  רצח  ראש  הממשלה  יצחק  רבין  בפרק  הזמן  הקצר  שבין  צאת  השבת  לטקס  הפותח  את  יום  השואה  במוצאי  שבת.  לפיכך  תיקנה  הכנסת  את  חוק  יום  השואה,  כך  שהוא  יידחה  תמיד  מיום  ראשון  ליום  שני,  אך  לא  קיבלה  תיקון  דומה  לגבי  יום  הזיכרון.  המחשבה  כי  יום  הזיכרון  יידחה  ליום  ה'  באייר,  עוררה  אי  נחת  בקרב  אישי  ציבור  רבים.  הבעיה  עלתה  מחדש  לפני  יום  העצמאות  של  שנת  ה'תשס"ד  –  2004,  שחל  באותה  שנה  ביום  שני.  הקושי  הטכני  לקיים  את  טקסי  יום  הזיכרון  במוצאי  שבת  גבר  בסופו  של  דבר,  והכנסת  קיבלה  שני  תיקונים  נוספים  לחוק  יום  העצמאות  ולחוק  יום  הזיכרון  שעל  פיו  יידחו  שניהם  ביום  אחד  אם  ה'  באייר  חל  ביום  שני. כיום  קובע  חוק  יום  העצמאות  את  הכללים  הבאים:  יום  העצמאות  חל  בתאריך  ה'  באייר,  אלא  אם  כן  מתקיימים  התנאים  הבאים: אם  חל  ה'  באייר  ביום  שישי,  מוקדם  יום  העצמאות  ביום  אחד,  ומתקיים  ביום  חמישי,  ד'  באייר. אם  חל  ה'  באייר  ביום  שבת,  מוקדם  יום  העצמאות  ביומיים,  ומתקיים  ביום  חמישי,  ג'  באייר. אם  חל  ה'  באייר  ביום  שני  בשבוע,  נדחה  יום  העצמאות  ביום  אחד,  ומתקיים  ביום  שלישי,  ו'  באייר. על-פי  כללי  הלוח  העברי,  ה'  באייר  יכול  לחול  רק  בימים  שני,  רביעי,  שישי  ושבת.  בהתאם  לכללים  לעיל,  יום  העצמאות  חל  ב-ה'  באייר  רק  כאשר  ה'  באייר  חל  ביום  רביעי  בשבוע,  אחרת  הוא  מוקדם  או  נדחה. לקראת  יום  העצמאות  ה-50  קבעה  הכנסת,  שבנוסף  ליום  העצמאות  שחל  בשנת  תשנ"ח  ביום  חמישי  ד'  באיר,  יהיה  גם  יום  שישי,  ה'  באייר  תשנ"ח  יום  שבתון‏[7].