התחבר | הירשם

• דף בית
• מה חדש
• שיעורים
• קורסים
• מאמרים

• הוסף למועדפים
• נוסף למועדפים בהצלחה!
• נכשל להוסיף למועדפים!
• נוסף כבר!
• התחבר כדי להוסיף!
• אינך יכול להוסיף את הסירטונים שלך למועדפים של עצמך!
• כתוב תגובה
• אהבתי!
• אנא התחבר כדי לסמן סירטון זה!
• הדיווח שלך נשלח בהצלחה!
• נכשל לשלוח את הדיווח!
• אנא התחבר כדי לבקש בקשת הבלטה!
• תודה!
• חלה שגיאה זמן שליחת בקשה זו!

ערוצים: חגים  עודכן לאחרונה 
תגיות: ל"ג  בעומר  הוא  ממועדי  השנה  היהודיים  אשר  מקורו  במנהג  שהתפתח  החל  מהמאה  ה-12  לספירה.  זהו  היום  השלושים  ושלושה  לספירת  העומר  שסופרים  מפסח  לשבועות,  וחל  בי"ח  באייר.  על  המניעים  לציון  יום  זה  קיימות  מסורות  לא  מבוססות,  המייחסות  אירועים  שונים  ליום  זה: נפסק  מותם  במגפה  של  תלמידי  רבי  עקיבא. חל  מפנה  לטובת  צבאו  של  בר  כוכבא  במרד  מול  הרומאים  והושאו  משואות  לבשר  את  הניצחון.  [1] נפטר  רבי  שמעון  בר  יוחאי  (רשב"י),  ובשעת  פטירתו  נתגלו  לו  סודות  תורה  נשגבים. מנהג  בולט  בל"ג  בעומר  הוא  הדלקת  מדורות. תוכן  עניינים  [הסתרה] 1  ל"ג  בעומר  במירון 1.1  העלייה  לקבר  רבי  שמעון 1.2  פתיחת  אירועי  ל"ג  בעומר  במירון 1.3  ההדלקה  המרכזית  בקבר  רבי  שמעון 1.4  "חלאקה" 2  מקור  היום 3  מנהגי  היום 3.1  מדורות 3.2  תהלוכות 3.3  יוצאי  לוב 4  ביקורת 5  אירועים  שהתרחשו  בל"ג  בעומר 6  ראו  גם 7  קישורים  חיצוניים 8  הערות  שוליים [עריכה]ל"ג  בעומר  במירון המונים  משתטחים  על  המצבה  בל"ג  בעומר חלקת  הקבר  של  רשב"י  בל"ג  בעומר ספר  התורה  של  משפחת  עבו [עריכה]העלייה  לקבר  רבי  שמעון   ערך  מורחב  –  קבר  רבי  שמעון  בר  יוחאי בל"ג  בעומר  נוהרים  מאות  אלפים  למקום  ציון  קברו  של  רבי  שמעון  בר  יוחאי  למרגלות  הר  מירון,  לחוג  שם  את  החג. מי  שלא  ראה  את  שמחת  ל"ג  בעומר  על  קברו  של  רבי  שמעון  בן  יוחאי  במירון  לא  ראה  שמחה  מימיו,  שישראל  עולים  לשם  המוניות  של  חגיגה  בשירים  ובכל  כלי  שיר  ובאים  מכל  המקומות  מערי  אלוקינו  ומארצות  אדום  וישמעאל  ועומדים  שם  לילה  ויום  ולומדים...  ומתפללים  ואומרים  מזמורים. –  ש"י  עגנון [עריכה]פתיחת  אירועי  ל"ג  בעומר  במירון מזה  כשישה  דורות  ברציפות,  משנת  1833  ואילך  -  חגיגות  ל"ג  בעומר  המסורתיות  במירון  נפתחות  רשמית  בטקס  החגיגי  של  תהלוכת  ספר  התורה  העתיק  של  משפחת  עבו  מביתם  ההיסטורי  בצפת  אל  קבר  הרשב"י  במירון. שורשיה  של  מסורת  עתיקת  יומין  זו  נעוצה  באבי  השושלת  בארץ,  הרב  שמואל  עבו‏[2],  שעלה  ארצה  עם  הוריו  ומשפחתו  מאלג'יר  בשנת  תקע"ז  (1817)  והשתקע  בצפת.  הוא  שימש  בעת  ובעונה  אחת  רב  ראשי  וקונסול  צרפת  בגליל;  עד  מהרה  הפך  למנהיגה  הרוחני  של  הקהילה  היהודית  בכל  האזור. שנים  ספורות  לאחר  עלייתו,  במחצית  הראשונה  של  המאה  ה-19,  רכש  הרב  שמואל  בכסף  מלא  את  חלקת  הקבר  של  הרשב"י  במירון,  שהייתה  מוזנחת  ושימשה  מרעה  ומרבץ  לעדרי  צאן  של  הכפריים  הערבים.  הוא  גידר  את  חלקת  הקבר  והקים  שם  את  מבנה  בית  הכנסת  ההיסטורי  הקיים  עד  עצם  היום  הזה.  הוא  גם  שיקם  את  בית  הכנסת  של  האר"י  ברובע  העתיק  של  צפת  ולאחר  הרעש  הגדול  שפקד  את  צפת  התמסר  לבנות  את  הריסות  הרובע  היהודי. לאות  הוקרה  על  פעליו  העניקה  לו  הקהילה  ספר  תורה  על  שמו,  ובערב  ל"ג  בעומר  תקצ"ג  (שנת  1833)  הובל  ספר  תורה  זה  לראשונה  בשירה  ובריקודים  מבית  עבו  לבית  הכנסת  של  הרשב"י  במירון,  וחגיגות  ל"ג  בעומר  המסורתיות  נפתחו  ברוב  עם. הייתה  זו  תחילתה  של  מסורת  מיוחדת‏[3],  שהפכה  במרוצת  הזמן  לחלק  בלתי  נפרד  מהפולקלור  הדתי-עממי  של  צפת  והגליל  כולו.  שנים  אחדות  לאחר  מכן,  הוחלף  ספר  התורה  הראשון,  שנידבו  יהודי  צפת,  בספר  תורה  עטור  כסף  וזהב,  שתרם  בנו  של  הרב  שמואל  עבו,  הרב  יצחק  מרדכי,  וספר  תורה  זה  נישא  עד  היום  בתהלוכה  החגיגית  היוצאת  בערב  ל"ג  בעומר  מבית  עבו  למירון. [עריכה]ההדלקה  המרכזית  בקבר  רבי  שמעון לפני  כמאתיים  שנה  קנה  רבי  ישראל  פרידמן,  האדמו"ר  מרוז'ין,  מזקני  צפת,  את  הזכות  להדליק  את  ה"הדלקה"  הגדולה  על  גג  ציון  קברו  של  רשב"י  בל"ג  בעומר.  הוא  עצמו  לא  זכה  להגיע  ארצה,  אך  צאצאיו,  אדמו"רי  בויאן,  הגיעו  למירון  וזכו  לקיים  את  שירשו  מאבותיהם.  כיום,  מדי  שנה  בשנה,  מדליק  את  ה"הדלקה"  האדמו"ר  מבויאן,  רבי  נחום  דוב  ברייאר,  נכד-נכדו  של  האדמו"ר  מרוז'ין,  שמתגורר  עם  עדת  חסידיו  בירושלים. נהוג  לאחר  ההדלקה  על  גג  ציון  קברו  של  רשב"י  לקיים  הדלקה  שנייה  אחר  חצות  הליל  ליד  קבר  רבי  יוחנן  הסנדלר  האירוע  הזה  שקט  יותר  ואין  רוקדים  בו,  החוגגים  יושבים  למרגלות  הקבר  שרים  עם  הכליזמרים  ומאזינים  לנגינתם‏‏[4]. ישנם  הנוהגים  לעלות  לקבר  שמעון  הצדיק  בירושלים  במקום  למירון,  שם  חוגגים  בדומה[5]. [עריכה]"חלאקה"   ערך  מורחב  –  חלאקה בבוקר  שלאחר  ה"הדלקה"  בחצר  שליד  מקום  ציון  קברו  של  רשב"י,  נוהגים  לערוך  את  טקס  החלאקה,  בו  נוהגים  לספר  לראשונה,  בטקס  חגיגי,  את  שערות  ראשם  של  הילדים  שהגיעו  לגיל  שלוש,  את  הטקס  מלווה  בדרך  כלל  נגינה  של  כליזמרים. [עריכה]מקור  היום אין  אזכור  לחג  בתורה,  אמנם  ישנו  אזכור  לאסון  שאירע  בתקופת  ספירת  העומר  במקורות  חז"ל,  בתלמוד:  "אמרו:  שנים  עשר  אלף  זוגים  תלמידים  היו  לו  לרבי  עקיבא  מגבת  עד  אנטיפרס  וכולן  מתו  בפרק  אחד,  מפני  שלא  נהגו  כבוד  זה  בזה.  והיה  העולם  שמם,  עד  שבא  רבי  עקיבא  אצל  רבותינו  שבדרום  ושנאה  (לימדה)  להם,  רבי  מאיר,  רבי  יהודה,  רבי  יוסי,  רבי  שמעון  ורבי  אלעזר  בן  שמוע,  והם  הם  העמידו  תורה  אותה  שעה...  כולם  מתו  מפסח  עד  עצרת".(מסכת  יבמות  סב  ע"ב),  ובמדרש  יש  תוספת  לסיפור:"אמר  להם:  בניי!  הראשונים  לא  מתו  אלא  (מפני)  שהייתה  עינם  צרה  אלו  לאלו.  תנו  דעתכם  שלא  תעשו  כמעשיהם!  עמדו  ומלאו  את  כל  ארץ  ישראל  תורה!"  ("בראשית  רבה"  סא).  אך  לא  נאמר  כאן  בפירוש  שהמגפה  פסקה  ביום  ל"ג  בעומר. בתקופת  הגאונים,  כאשר  כבר  נהגו  את  מנהגי  האבלות  בספירת  העומר,  אין  כל  אזכור  של  היום  כיום  שמחה,  ובכמה  מקומות  הוא  מוזכר  דווקא  כיום  צום  לציון  מותו  של  יהושע  בן  נון  ורעש  אדמה  כלשהו.  המקור  הראשון  אשר  מציין  כי  מנהגי  האבילות  פוסקים  ביום  ל"ג  בעומר  הוא  ר'  אברהם  בן  נתן  הירחי,  במאה  ה-12  המביא  בשם  ר'  זרחיה  הלוי  כי  בספר  ישן  הבא  מספרד  כתוב  שתלמידי  רבי  עקיבא  מתו  מפסח  ועד  "פרוס  העצרת",  ומשמעות  פרוס  היא  חמישה  עשר  ימים,  וזהו  ל"ג  לעומר‏[6].  רבי  מנחם  המאירי  תולה  מסורת  זו  כבר  בגאונים‏[7].  עם  זאת  לא  ידוע  על  מנהגי  שמחה  ביום  זה. שמחת  הילולה  נקשרה  ליום  זה,  בשל  המסורת  כי  זהו  יום  פטירתו  של  רשב"י,  וכן  בשל  המסורת  כי  קודם  פטירתו  גילה  לתלמידיו  סודות  מתורת  הקבלה.  תאריך  פטירתו  של  רשב"י,  לא  מוזכר  אמנם  בספר  הזהר,  אך  קיימות  עדויות  קדומות  על  חגיגות  הילולה  בל"ג  בעומר  על  קברו  שבמירון  מהמאה  ה-14[8].  תלמידו  של  האר"י,  רבי  חיים  ויטאל,  כתב  אודות  יום  זה:  י"ח  באייר  הוא  "יום  שמחתו  של  רשב"י". לאחר  שהחל  היום  להתפשט  בעם,  התנגדו  רבים  מחכמי  ישראל  להפיכת  ל"ג  בעומר  ליום  טוב,  והחת"ם  סופר‏[9]  שנלחם  ברפורמה  כותב:  :"אין  לקבוע  מועד  שלא  נעשה  בו  נס  ולא  הוזכר  בש"ס  ובפוסקים  בשום  מקום...  לעשותו  יום  שמחה  והדלקה...  לא  ידעתי  אם  רשאים  לעשות  כן".  למרות  האמור,  כיום  נחגג  ל"ג  בעומר  בקרב  העם  היהודי  לחוגיו  השונים,  ללא  הסתייגויות.  לדעת  החת"ם  סופר  אין  לעלות  כלל  למירון  בל"ג  בעומר,  משום  שלא  ייתכן  עוד  מקום  שיעשו  אליו  עלייה  לרגל  חוץ  מירושלים.  המנהג  לעשות  שמחה  ביום  "פטירתו"  של  צדיק  עורר  את  התנגדות  חכמי  ההלכה,  אך  כיום  כבר  פשט  המנהג.  גם  המנהג  לשרוף  בגדים  היה  שנוי  במחלוקת,  משום  "בל  תשחית"  מדברי  סופרים. בישראל  נהוג  לחגוג  את  ל"ג  בעומר  לזכר  מרד  בר  כוכבא.  המנהג  של  הדלקת  מדורות  בל"ג  בעומר  –  ביום  י"ח  באייר  מקושר  גם  להסבר  המבוסס  על  הקשר  בין  מרד  בר  כוכבא  ובין  ל"ג  בעומר:  המורדים  הדליקו  משואות  אש  על  ראשי  ההרים  כדי  להעביר  את  ההודעה  על  פרוץ  המרד.  והמדורות  שמדליקים  היום  בל"ג  בעומר  הן  זכר  לאותן  משואות.  גם  מנהג  החץ  והקשת  קשור  לזכר  מרד  בר  כוכבא:  קשתות  וחצים  שימשו  בימי  בר-כוכבא  ככלי  הנשק  העיקריים  בקרב.  לזכר  מלחמת  בר-כוכבא  ברומאים  נהוג  להכין  בל"ג  בעומר  קשתות  וחצים  ולשחק  עימם  ליד  המדורה. [עריכה]מנהגי  היום איסוף  עצים  לל"ג  בעומר ילדים  ליד  מדורת  ל"ג  בעומר  בשכונת  שפירא  בתל  אביב צעדת  ל"ג  בעומר  בכניסה  לבית  מדרשו  של  הרבי  מליובאוויטש  ב-ל"ג  בעומר  1987 אין  אומרים  תחנון  בל"ג  בעומר,  אולם  אין  תוספת  מיוחדת  לתפילת  היום.  נוהגים  לעשות  ביום  זה  שמחות  נישואים  וכן  נהגו  להדליק  מדורות  גדולות.  יש  הנוהגים  גם  לירות  בחץ  וקשת,  ויש  המוצאים  בכך  חיזוק  לסברה  שיום  זה  קשור  למאורעות  בתולדות  מלחמות  עם  ישראל.  הגרסה  הקבלית  מייחסת  את  הירי  בחץ  וקשת  למסורת  שבחייו  של  רשב"י  לא  הייתה  קשת  בענן,  שהיא  סימן  קללה. רבים  מהנוהגים  מנהגי  אבלות  בימי  ספירת  העומר  מפסיקים  את  אבלותם  בל"ג  בעומר  או  מיד  עם  צאתו,  בהתאם  למסורת  לפיה  תלמידי  רבי  עקיבא  פסקו  למות  ביום  זה.  גם  בקרב  אלה  שממשיכים  לנהוג  מנהגי  אבלות  עד  חג  השבועות,  מקובל  להסתפר  ולהתגלח  בל"ג  בעומר. יש  נוהגים  ללמוד  בל"ג  בעומר  בספר  הזוהר,  המיוחס  לרבי  שמעון  בר  יוחאי.  בבתי  כנסת  רבים  נוהגים  לשיר  בל"ג  בעומר  פיוטים  כגון  "בר  יוחאי  נמשחת  אשריך",  "ואמרתם  כה  לחי".  בחלקם  שרים  פיוטים  אלו  גם  בשבת  שלפני  ל"ג  בעומר. במדינת  ישראל,  לא  מתקיימים  לימודים  בל"ג  בעומר,  אך  מרבית  מקומות  העבודה  פועלים  כסדרם.  ל"ג  בעומר  נחשב  ליום  שמחה  לתנועות  נוער.  מנהג  נוסף  הוא  לערוך  ביום  זה  ימי  ספורט  וטיולים‏[10]. [עריכה]מדורות בקרב  ילדים  ונוער  נהוג  לערוך  מדורות  גדולות,  בהן  מקובל  להכין  תפוחי  אדמה  (על  ידי  עטיפתם  בנייר  אלומיניום  והשלכתם  לתוך  האש)  ולערוך  פיקניק.  יש  הכוללים  גם  "על  האש"  ושתייה  אלכוהולית.  סביב  חלק  מהמדורות  עורכים  משחקי  חברה,  שירה  בציבור,  סיפורי  צ'יזבטים.  לעתים  המדורות  נמשכות  עד  שעות  הלילה  המאוחרות  (בעיקר  אצל  בני  נוער). בעבר  נהגו  בישראל  להוסיף  למדורה  דחליל  בדמות  צורר  כגון  היטלר,  אייכמן,  נאצר  וכדומה.  למנהג  זה  מקורות  פגאניים  והוא  קיים  במגוןן  תרבויות‏[11]‏[12].  כיום  כבר  אינו  מקובל  בישראל. חניכי  תנועת  "בני  עקיבא"  מתאספים  בל"ג  בעומר  למדורות  מרכזיות,  וחוגגים  את  ל"ג  בעומר  כיום  הולדתה  של  התנועה,  כיוון  שבל"ג  בעומר  בשנת  ה'תרפ"ט,  1929,  הוכפל  מספר  החברים  בקבוצה,  והיא  הפכה  בצורה  רשמית  לתנועת  נוער,  שממשיכה  לפעול  עד  היום  הזה. [עריכה]תהלוכות ביום  ל"ג  בעומר  מתקיימות  במקומות  רבים  תהלוכות  ילדים,  המתארגנות  ביוזמת  שלוחי  הרבי  מליובאוויטש.  התהלוכות  –  המיועדות  לילדים  מכל  המגזרים  ביהדות  –  צועדות  תחת  הסיסמה:  "יחד  כל  ילדי  ישראל",  כדי  להתחזק  במצוות  אהבת  ישראל  ביום  זה  שבו  על  פי  המסורת  פסקו  תלמידי  רבי  עקיבא  מלמות  על  שלא  נהגו  כבוד  זה  בזה  כראוי[13]. [עריכה]יוצאי  לוב בל"ג  בעומר  מתקיימת  הילולה  דתית  של  יוצאי  לוב  בבית  הכנסת  בושאייף  שבמושב  זיתן.  בבית  הכנסת  בושאייף  יש  במה  עם  תזמורת  נגני  העדה  הלובית  אליה  מגיעים  ח"כים,  שרים,  רבנים  ואישי  ציבור,  דוכני  מזון  של  העדה  הלובית,  חדר  הדלקת  נרות  ושמן.  מנהג  ההילולה  התחיל  כבר  בבית  הכנסת  בושאייף  בזליתן  שבלוב  ומתקיימות  עד  היום  בבניין  שהוקם  בישראל  עם  קום  המדינה. [עריכה]ביקורת בשנים  האחרונות  התעוררה  מגמת  מחאה  ערה  לאופן  שבו  מצוין  המועד  בשל  סיבות  רבות: נזקים  בריאותיים  חמורים: עלייה  של  מאות  אחוזים  בריכוזי  החלקיקים  הנשימים  באוויר  בעקבות  המדורות  מסכנת  בעיקר  את  בריאותם  של  ילדים,  קשישים  וחולים  כרוניים  במחלות  בדרכי  הנשימה  וגורמת  לעלייה  חדה  בתחלואה  של  דרכי  הנשימה  בקרב  אוכלוסיות  אלו.[14] מספר  הנפגעים  הגבוה  מכוויות  הכל  הדרגות. הנזק  הסביבתי  הנגרם  מפליטת  חומרים  רעילים  ופחמן  דו-חמצני  לאטמוספירה. גניבת  חומרי  גלם  לשריפה. מקרב  המתנגדים  יש  הקוראים  להקטנת  המדורות  למינימום  הנדרש  [15]  ויש  הקוראים  להפסקה  מוחלטת  של  המנהג.  גם  הכנסת  התייחסה  לסוגיה  בשנת  2008  ויו"ר  ועדת  הפנים  דאז,  אופיר  פינס,  הוציא  הנחיה  להסביר  לתלמידי  בבתי  הספר  על  הנזקים  שבהדלקת  המדורות.[16]