בנושא :חיפוש חפש שיעור חפש משתמש חפש קורס

שמות (פרק ל"ה, פסוקים א'-ג'): "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אלֵהֶם, אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אשֶׁר-צִוָּה ה' לַעשֹׂת אֹתָם. ב שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. ג לֹא-תְבַערוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.'' יסודות בלימוד פנימיות התורה פליאות כל אוחזת את הנפש, בראותה את הזיו המתנוצץ מהתורה. את החוקיות הנמשכת כחוט של חסד בכל פינותיה, אף הנפתלות ביותר. מהמראה המלבב של השורשיות, המסתעפת לכל מרכיביה, בהיותה מצביעה באצבע ברורה לנפשו של האדם. כל המבקש להסתכל פנימה מוזמן באין מפריע, אולם עליו תחילה לסלק מעצמו את כל המעקפים הנפשיים, שעם חלקם נולד ואת חלקם צבר במשך שנות חייו. עיקר המעקפים הנפשיים נמצאים באדם, היות וסדר מחשבתו נתון בתוך גופניות, הדוחקת את מחשבתו, לכדי תמונה גשמית ופיסול רעיון האלוקי. חוסר התלהבות האדם בדרך טהרת מחשבת האמונה שבו, מוליכה אותו לעצבות, המולידה ריחוק וחוסר יכולת למחשבה אמיתית. זו דורשת לעתים את התמסמסות הגופניות שבמחשבה. איך מותר לפשט? ידוע גם ידוע הדבר, שההפשטה ממחשבה גופנית, עלולה לבלבל את האדם. היצמדותנו ליסודות מחשבה קבועים, הנלמדים מרבותינו, מאפשרת לנו הליכה בדרך הפשטת המחשבה. שבלעדיה לא נוכל לתפוס דבר אמת, לא נוכל להגביה מהגופניות החומסת כל, המפסלת אף את האלוקות. מי שעדיין אינו רואה עצמו ראוי ומוכשר לצורה זו של מחשבה, אפשר שימעיט מההפשטה ויכניסה לתוך דמיון גופני כלשהו, אך זאת בתנאי הברור, שידע שדבר זמני הוא, שממנו עליו להיפטר ובו ימאס וידע בנפשו פנימה, שהבהירות, הנובעת ממנו, אסורה בלאו ברור של "לא תעשה לך פסל". חייב האדם לדאוג תמיד להרחיב צורת מחשבה זו הגופנית, שלא יישאר בחטא חס ושלום, עליו להגיע להפשטה. עליו להזכיר לעצמו מפעם לפעם את הצורך בתפיסת האלוקות, כפי שאומר הרמב''ם, ללא דמות וללא תמונה. משה יורד מהר סיני לאחר יום הכיפורים, מיד מקהיל את העם והדבר הראשון שהוא מספר להם הוא מצוות השבת. אליה מצרף במעבר חד ובלתי ברור את עבודת המשכן, שאלו ב' המצוות הכוללות את כל התורה , כנגד עבירת העבודה הזרה בחטא העגל , הכוללת את כל העבירות בתורה. מספר תמיהות עולות מהכתוב, המבקשות ליצור קשר אל תוכו ופנימיותו של האדם. כאשר מדבר על עבודת המשכן, אומר "זה הדבר אשר צוה ה' " בלשון יחיד, והרי עבודות ומצוות התלויות במשכן מרובות, למה אינו מדבר בלשון רבים? לעומת זאת כאשר דובר מהמשכן, מבניית הרצון של האדם בבחינת (תהילים נ"א, י"ב) "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי". כאשר מדובר מצד העבודה, ודאי, שמרובה המלאכה ומרובים פרטיה. אך כל העת, בכל זמן הפעולות הרבות, חייב האדם להיות בזכירה מתמדת, שהכל נועד לתכלית אחת,למטרה אחת - השבת. היות והמטרה היא עתידית, לכן כל המאיר במצב זה הוא אור מקיף, דהיינו שניתן בהקפה. כוונת האדם בזמן הפרטים, אינה יכולה להיות מתוך הרגש נקודתי לתכלית העשייה, אלא עליו לכוון לתכלית, רק בהיותה בחינת רקע ולא בבחינת נקודת התמקדות, שהרי נקודת התמקדות העבודה, היא בכל אחד מהפרטים. בכל אופן, הידיעה או ההרגש הכללי מכינים את האפשרות, לנקז את כל הפרטים לכבוד שבת קודש. עכשיו בעיניים אחרות אפשר לשמוע את הסיפור, או לראות את הסרט "יוסף מוקיר שבת".

!הנך מוזמן לשתף עם חברים את השיעור או להוסיפו לסימניות שלך!