תגיות נוספות
תגיות בנושאים שונים של שיעורים וסירטונים
תגיות אחרונות
חצ ב 33 פתיחה לחכמת הקבלה חצויה עונה 3 פרק 21 צפייה ישירה הורדה 20 19 18 17 פרשת השבוע פרשה בדיקה ראש השנה חגים הרב אדם סיני קַמְתִּי בְּאַשְׁמורֶת אַשְׁרֵי יושְׁבֵי בֵיתֶךָ בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם לְךָ אֲדנָי הַצְּדָקָה אָתָאנוּ עַל שִׁמְך אַתָּה יודֵעַ רָזֵי עולָם לְמַעַנְךָ אֱלהַי ה' אֱלהֵי הַצְּבָאות יושֵׁב הַכְּרוּבִים שֵׁבֶט יְהוּדָה בְּדחַק וּבְצַעַר אֵל מֶלֶךְ כִּסֵּא רַחֲמִים רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן כְּבשׁ חֶמְתָּא אָנָּא כְּעָב זְדונִי תִּמְחֵהוּ אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדו תָּמַהְנוּ מֵרָעות אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה רִבּונו שֶׁל עולָם. אֶתְוַדֶּה עֲבֵרות אָשַׁמְנוּ מִכָּל עָם לַאדנָי אֱלהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחות אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁמַע קולֵנוּ עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ אֲדון הַסְּלִיחות רַחוּם שִׁמְךָ חָנֵּנוּ וַהֲקִימֵנוּ. עֲשֵׂה לְמַעַן אֲמִתָּךְ. מְחל מְחל אֲבִיר יַעֲקב. דְּעָנֵי לַעֲנִיֵּי. עֲנֵינָן: יָהּ אֶבְיונֶיךָ. אִם אָפֵס רבַע הַקֵּן לְמִתְוַדֶּה חַטּאתָיו, בְּזָכְרִי מִשְׁכָּבִי רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאנוּ לְפָנֶיך תחינות לימות תִּקְצף ה' עַד מְאד לְחַלּות פָּנֶיך אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי עֵינַי אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן חֲמל עַמָּך זְכר רַחֲמֶיךָ תֵּעָנוּ וְתֵעָתְרוּ שִׁיר הַמַּעֲלות. מִמַּעֲמַקִּים קדיש יהא שלמא קַמְתִּי שלמאבֶּן נִרְדָּם בֶּן נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים. שְׁפךְ שִׂיחָה, דְּרשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדון הָאֲדונִים. רְחַץ וּטְהַר, וְאַל תְּאַחַר, בְּטֶרֶם יָמִים פּונִים. וּמְהֵרָה, רוּץ לְעֶזְרָה, לִפְנֵי שׁוכֵן מְעונִים. וּמִפֶּשַׁע, וְגַם רֶשַׁע, בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסונִים. שְׁעֵה, יודְעֵי, יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים. לְךָ הַצְּדָקָה. וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים: עֲמד כְּגֶבֶר, וְהִתְגַּבֵּר, לְהִתְוַדּות חֲטָאִים. אֵל דְּרשׁ, בְּכבֶד ראשׁ, לְכַפֵּר פְּשָׁעִים. כִּי לְעולָם, לא נֶעְלָם, מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים. וְכָל מַאֲמָר, אֲשֶׁר יֵאָמַר, לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים. הַמְּרַחֵם, הוּא יְרַחֵם, עָלֵינוּ כְּרַחֵם בָּנִים: לְךָ הַצְּדָקָה לְךָ הַפָּנִים: מַה נִּתְאונֵן וּמַה נּאמַר. נְּדַבֵּר נִּצְטַדָּק: נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקרָה. וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ: יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה. לְקַבֵּל שָׁבִים: שָׁבִים אֵלֶיךָ בְּכָל לֵב. שַׁוְעָתָם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמֶיךָ: בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְלָתֶיךָ: דְּלָתֶיךָ וְחַנּוּן. אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ: מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ תְּשִׁיבֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁומֵעַ תְּפִלָּה: שׁומֵעַ תְּפִלָּה. עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ: תְּחִנָּה. הָרוּחות יָבאוּ הָרוּחות. וְכָל הַנְּשָׁמָה: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חוּסָה עֲמָלָךְ: צוּר אֵין דּומֶה לָךְ. עֲשֵׂה שִׁמְךָ: אָתָאנוּ שִׁמְך אָתָאנוּ שִׁמְךָ. בַּעֲבוּר חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ: שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ. אֱלהֵינוּ: בְּקִרְבֵּנוּ. תַּנִּיחֵנוּ בּושְׁנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ. וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲונותֵינוּ: אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב. וְלא מֵצַח לְהָרִים ראשׁ: רַבּוּ מְשׁוּבותֵינוּ. לְךָ חָטָאנוּ: חָטָאנוּ עִם אֲבותֵינוּ. הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ: נּאמַר לְפָנֶיךָ אֱלהֵינוּ. מָרום. וּמַהּ נְּסַפֵּר שְׁחָקִים: הֲלא הַנִּסְתָּרות וְהַנִּגְלות. יודֵעַ: אַתָּה עולָם אַתָּה וְתַעֲלוּמות סִתְרֵי כָל חָי: חופֵשׂ חַדְרֵי בָטֶן. רואֶה כְלָיות וָלֵב: דָּבָר נֶעְלָם מִמָּךְ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ: עֲונֵינוּ עָנוּ בָנוּ. עֲונות תִּשְׁמָר יָהּ. מִי יַעֲמד: עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. תִּוָּרֵא: מְקור חַיִּים. בְּאורְךָ נִרְאֶה אור: צִדְקותֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ הָרַבִּים: בעשרת ימי תשובה יש אומרים פיוט זה לר' דוד בן בקודה ז"ל: סימן דויד: לְמַעַנְךָ אֱלהַי לְמַעַנְךָ אֱלהַי. רְצֵה עַם שִׁחַר. פָּנֶיךָ. בְּמַעֲמַד הַשַּׁחַר. הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה תְּאַחַר: דְּלֵה מִמְּצֻלות יָם. שְׂבֵעֵי רושׁ וְלַעַן. בְּבֵית נודָם וְשִׁבְיָם. וְשׁוּר לַחְצָם וְעָנְיָם. וְאַל תֵּפֶן לְמֶרְיָם. וְהַט אזֶן לְשַׁוְעָם. בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר: אֲדנָי שְׁמָעָה סְלָחָה תְּאַחַר. לְמַעַנְךָ וַעֲשֵׂה לְטובָה אות. וְחון נְפָשׁות עֲצוּבות. לְמֵי יֶשַׁע צְמֵאות. וְקַבֵּץ נִדָּחִים. פְּזוּרִים פֵּאות. אֲשֶׁר מֵרב תְּלָאות. עורָם שָׁחַר: אֲדנָי יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ. וּמִמְּעון שָׁמֶיךָ. שְׁמַע קול עַמֶּךָ. סובְלֵי אַפְּךָ. קִצְפְּךָ וְזַעֲמֶךָ. וּמִנְּשׂוא אֵימֶיךָ. לִבָּם סְחַרְחַר: אֲדנָי דַּלֶּיךָ תְּרַחֵם. וְשַׂמְּחֵם מִיגונָם. וּבַעֲצָתְךָ תַנְחֵם. וְהַפְלֵא חֲסָדֶיךָ. וְחוּסָה נָּא וְרַחֵם. עֲמוּסִים מִבֶּטֶן וּמֵרֶחֶם מִשְׁחָר. עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ: הֲשִׁיבֵנוּ וְנָשׁוּבָה. חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: ה' הַכְּרוּבִים יש נוהגים לומר זה: על סדר א"ב: הַכְּרוּבִים. בָּטִיתָ לְעַמְּךָ שׁוּבוּ בָּנִים שׁובָבִים. גְּשׁוּ נָא אֵלַי בִּדְבָרִים עֲרֵבִים. דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ רַבִּים. דְבָרֶיךָ לְעולָם נִצָּבִים. וּבָם נִשְׁעָנִים וְנִקְרָבִים. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טובִים. חָנֵּנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים. טוב לָרָעִים וְלַטּובִים. יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה שָׁבִים. תַחְפּץ בְּמִיתַת חַיָּבִים. לָכֵן מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים. מֶלֶךְ מְהֻלָּל בְּמַחֲנות כְּרוּבִים. נַקֵּנוּ מֵחֵטְא וּמִכָּל חִיּוּבִים. סְלַח פְשָׁעֵינוּ מְרֻבִּים. צוּרִים הַחֲצוּבִים. פִּתְחֵי תְשׁוּבָה בַּל יִהְיוּ מְשֻׁלָּבִים. צַעֲקותֵינוּ נִקְרָבִים. קָרְבֵנוּ חוצֵב לְהָבִים. רְצֵנוּ כְּעולות פָּרִים וּכְשָׂבִים. שַׁבְנוּ נְעָרִים וְשָׂבִים. תְּמוּכִים בְּטוּחִים רַחֵם תְּרַחֵם מְרומִים. רַחֲמִים: שֵׁבֶט וּבְצַעַר שֵׁבֶט וּבְצַעַר. הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַיַּעַר: מְקַוִּים יְשׁוּעָתְךָ אָבות וּבָנִים. הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיונִים: עֲמד בַּפֶּרֶץ נִהְיֶה לִשְׂחק. לָמָה תַּעֲמד בְּרָחוק: יונָתְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגִּיעָה. הופִיעָה: הָבָה לָּנוּ עֶזְרַת מִצָּר. הֲיַד תִּקְצָר: חַדֵּשׁ בְגָלוּת יָשָׁן. עוּרָה לָמָּה תִישָׁן: בָּנֶיךָ בְּאֶרֶץ לָהֶם. וְזָר יִקְרַב אֲלֵיהֶם: קֵץ הַנֶּחְתָּם גַּלֵּה לְגַלְמוּדָה. יִשְׂמַח הַר צִיּון תָּגֵלְנָה בְנות יְהוּדָה: שַׁוְעָתֵנוּ תַּעֲלֶה לִשְׁמֵי אֶל אֵל רַחֲמִים אֵל וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת. מוחֵל עַמּו מַעֲבִיר רִאשׁון רִאשׁון. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים. וּסְלִיחָה לַפּושְׁעִים. עושֶׂה צְדָקות וְרוּחַ. כְרָעָתָם לָהֶם גּומֵל. הורֵתָנוּ לומַר מִדּות שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. זְכר הַיּום בְּרִית כְּמו שֶׁהודַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם. וְכֵן כָּתוּב בְּתורָתָךְ: וַיֵּרֶד בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּו שָׁם. וַיִּקְרָא בְשֵׁם, . וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבר פָּנָיו וַיִּקְרָא: א ג וְחַנּוּן, ד אֶרֶךְ ה אַפַּיִם ו וְרַב חֶסֶד ז וֶאֱמֶת: ח נצֵר ט לָאֲלָפִים י נשֵׂא עָון יא וָפֶשַׁע יב וְחַטָּאָה, יג וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲונֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ: רַחֲמָנָא לָן רַחֲמָנָא קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא בְּדִיל וַיַּעֲבר: דְּיִצְחָק עֲקֵידָא דְּיַעֲקב שְׁלֵימָא דְּמשֶׁה נְבִיאָה דְּאַהֲרן כַּהֲנָא זְכוּתֵהּ דְּיוסֵף צַדִּיקָא דְּדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּפִינְחָס קַנָּאָה צְלותֵהּ דִּשְׁלמה אָרֵים יְמִינָךְ וְאַצְמַח פֻּרְקָנָךְ בְּכִסּוּפֵי אַפִּין אָתֵינָא לְמִקְרֵי קַמָּךְ רַחֵם עֲלָן גַּלֵּי גְבֻרְתָּךְ וּפְרק דִּינָן אַפֵּיק לִנְהורָא דִּינָא דְחַיֵּי טָבֵי גְּזר כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְרַחֲמֵי דְצַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי דִישָׁרֵי וּתְמִימֵי דְפַרְנָסָתָא טַבְתָּא: וּמְזונֵי חֶמְתָּא רַחֲמָנָא וְרֻגְזָא מִנָּן לָא תַעְבֵּיד גְּמִירָא וּשְׁבק לְחובִין וְלַעֲוָיָן נְהור טוּבָךְ אַנְהַר סְעִיד וּסְמִיךְ הֱוֵי עֲבֵיד עִמָּנָא אָתָא לְטַב פְּתַח שְׁמַיָּא לִצְלותִין צְלותָנָא קַבֵּל בְּרַעֲוָא צְלותִין וּבָעוּתִין בְּעִדָּן עַקְתִּין נִשְׁמָתִין שַׁתָּא טַבְתָּא אַיְיתֵי תּוּב מֵרֻגְזָךְ וְלָא נֶהְדָּר מִן אָנָּא תִּמְחֵהוּ יש אני משה: תִּמְחֵהוּ. לַעֲונִי רַב הוּא. וְסָלַחְתָּ הוּא: אֵיךְ יִמָּחֶה וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי. בְּלִבּו מַחְשָׁב כְּמַחֲשָׁבִי. לִמְחות מֵאֲשֶׁר כָּתַב לְיום רִיבִי. הַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלהִים הוּא: נָא אִם תַּחְקר וְתִדְרשׁ עֲלוּמָיו. אָוֶן בְּלֵילו יַחֲרשׁ וּבְיָמָיו. וְאִם לַחֲטָאָיו תִּדְרשׁ וְלַאֲשָׁמָיו. מִכַּף רֶגֶל וְעַד ראשׁ אָשָׁם הוּא: יֶהֶרְסוּן וְיִבְנוּן בִּי רַעְיונַי. יום חֲטָאַי יַעֲנוּן וּבְפָנַי. אָכֵן סְעִפַי יְבִינוּן נשֵׂא הוּא: מֶה לִידִידִי וּמַלְכִּי יִסָּתֵר. וְאֶשְׁפּךְ עֲתֶרֶת חִכִּי עותֵר. וְאֶשְׁאַל בְּעַד חֲלום חֶשְׁכִּי פּותֵר. וָאומַר אוּכַל חָתוּם הוּא: שׁוּבָה שִׁיבַת שְׁאֵרִית הוּעַם. וּשְׁלַח מְבַשֵּר בִּבְרִית לְהודִיעָם. אֶת יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם. וְנוּחַם וְאִם בִּינות הוּא: הוסֵף יַד וְצִיר מִשְׁנֶה תַּשְׁלִיחַ. וְקֶרֶן לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה תַּצְמִיחַ. יִגְבַּר אֲשֵׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. וְיִוָּדַע מְשִׁיחַ הוּא: אַנְשֵׁי אָבָדו אַנְשֵׁי אָבָדוּ. בָּאִים בְּכחַ מַעֲשֵׂיהֶם: גִּבּורִים לַעֲמד בַּפֶּרֶץ. דּוחִים אֶת הַגְּזֵרות: הָיוּ לְחומָה. וּלְמַחְסֶה בְּיום זַעַם: זועֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם. חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְּעָם: טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם. יודְעִים לַעֲתר וּלְרַצּות: כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם. הֱשִׁיבותָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם: מֵרב אֲבַדְנוּם. נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ: סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחות. עָזְבוּ אותָנוּ לַאֲנָחות: פַּסּוּ גודְרֵי גָדֵר. צֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה: קָמִים אַיִן. רְאוּיִים לְרַצּותְךָ אָפֵסוּ: שׁוטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּות. תְּרוּפָה מָצָאנוּ: בְּבשֶׁת פָּנֵינוּ. לְשַׁחֲרָךְ בְּעֵת סְלִיחָתֵנוּ: בְּתורָתָךְ. וַיֵּרֶד תָּמַהְנוּ מֵרָעות תָּמַהְנוּ מֵרָעות. תָּשַׁשׁ כּחֵנוּ מִצָּרות: שַׁחְנוּ לִמְאד. שָׁפַלְנוּ עָפָר: כַּךְ הִיא מִדָּתֵנוּ. קְשֵׁי ערֶף וּמַמְרִים אֲנַחְנוּ: צָעַקְנוּ בְּפִינוּ חָטָאנוּ. פְּתַלְתּל וְעִקֵּשׁ לִבֵּנוּ: עֶלְיון מֵעולָם. סְלִיחָה הִיא: נִחָם הָרָעָה. מַטֵּה כְלַפֵּי חֶסֶד: לא תִתְעַלָּם בְּעִתּות כָּאֵל. בְצָרָה גְדולָה יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכּל. טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ: חֲתם שָׂטָן יַשְׂטִין זְעם בּו וְיִדּום: וְיַעֲמד מֵלִיץ טוב לְצַדְּקֵנוּ. יַגִּיד יָשְׁרֵנוּ: דְּרָכֶיךָ גִּלִּיתָ לְנֶאֱמַן בַּיִת: בְּבַקְשׁו אָז מִלְּפָנֶיךָ. אֱמוּנָתְךָ הודַעְתָּ לּו: אֲנַחְנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ, בַּעֲונותֵינוּ, לְהָשִׁיב, אַל כָלָה אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי כָלָה. תּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט: בְּבא תוכֵחָה נֶגְדֶּךָ. שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ תֶּמַח: גִּשְׁתְּךָ לַחֲקר מוּסָר. יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ: דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ. קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ: הורֵנוּ, בְּזַעֲקֵנוּ צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ: וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם. פְּתָחָיו רְאֵה שָׁמֵמוּ: נָאַמְתָּ. עֵדוּת תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעו: חותָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סודְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶךָ. טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. יֶחְסַר הַמָּזֶג: יָהּ, דַּע יְדָעוּךָ. מַגֵּר הַגּויִם יְדָעוּךָ: תָשִׁיב לְבִצָּרון. לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה: רִבּונו עֲבֵרות רִבּונו עֲבֵרות. קַלּות וַחֲמוּרות. בַּלַּיְלָה לְסוף אַשְׁמוּרות: יִצְרִי עֲלִילות בְּרֶשַׁע לְהִתְעולֵל. שׁומֵר מִּלַּיְלָה מִּלֵּיל: לִבִּי וְעֵינַי לַחֲטא יֵאותוּ. וְיום וָלַיְלָה יִשְׁבּתוּ: וּשְׁאָר אֵבָרַי לַעֲשׂות הָרַע בְּעֵינֶיךָ יִתְלַחֲשׁוּ. הַלַּיְלָה תָּמִיד יֶחֱשׁוּ: וְיַעַן עָבַרְתִּי מִצְות תַעֲשֶׂה. יִתֵּן וְאַשְׂחֶה לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה: אוּלַי יִשְׁמַע בִּכְיִי נורָא עֲלִילָה. יום צָעַקְתִּי בַּלָּיְלָה: אֶקְרָא יומָם וְאָרִים קולִי. פִּשְׁעִי וּמַעֲלִי. וְלַיְלָה דוּמִיָּה לִי: מִקְצַת אֲנִי מַזְכִּיר צופֶה עֲתִידות. אָקוּם לְהודות: וְאודֶה עֲלֵי פְשָׁעַי וּזְדונַי. הַזֶּה לה' : תָּבא תְּפִלָּתֵנוּ. תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. שֶׁאֵין עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי אֲבותֵינוּ, צַדִּיקִים אֲבָל עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. וַאֲבותֵינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ: חַטָּאתִי אודִיעֲךָ וַעֲונִי כִסִּיתִי. אָמַרְתִּי אודֶה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲון חַטָּאתִי סֶלָה: (תהלים לב,ה) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו וּמודֶה וְעזֵב יְרֻחָם: (משלי כח, יג): אָשַׁמְנוּ אָשַׁמְנוּ. אָכַלְנוּ מַאֲכָלות אֲסוּרות. בָּגַדְנוּ. בִּטַּלְנוּ תורָתֶךָ. גָּזַלְנוּ. גָּנַבְנוּ. גָּאִינוּ. דִּבַּרְנוּ דפִי וְלָשׁון הָרָע. דִּבַּרְנוּ אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. הֶעֱוִינוּ. הִרְהַרְנוּ הִרְהוּרִים רָעִים בַּיּום וּבָאנוּ לִידֵי טֻמְאַת קֶרִי בַּלַּיְלָה. וְהִרְשַׁעְנוּ. וִיעַדְנוּ עַצְמֵנוּ לִדְבַר עֲבֵרָה. זַדְנוּ. זָנִינוּ אַחַר לִבֵּנוּ וְעֵינֵינוּ. חָמַסְנוּ. חָמַדְנוּ. טָפַלְנוּ שֶׁקֶר וּמִרְמָה. יָעַצְנוּ עֵצות רָעות חֵקֶר. כִּזַּבְנוּ. כָּעַסְנוּ. לַצְנוּ. לוצַצְנוּ. מָרַדְנוּ. מָרִינוּ דְבָרֶיךָ. מָרַדְנוּ בְמַלְכוּת שָׁמַיִם. בֵּית דָּוִד. מָאַסְנוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וּשְׁלָשְׁתָּם מְבַקְשִׁים. נִאַצְנוּ. נִאַפְנוּ. נִשְׁבַּעְנוּ לַשָּׁוְא וְלַשֶּׁקֶר. נָדַרְנוּ שִׁלַּמְנוּ. סָרַרְנוּ. סורְרִים וּמורִים הָיִינוּ. עָוִינוּ. עָבַרְנוּ כְּרִיתות וּמִיתות דִּין. חִלּוּל הַשֵּׁם. פָּשַׁעְנוּ. פָּגַמְנוּ בְּאות קדֶשׁ. צָרַרְנוּ. צִעַרְנוּ וָאֵם. קִשִּׁינוּ ערֶף. קִלְקַלְנוּ צִנּורות הַשֶּׁפַע. רָשַׁעְנוּ. לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּות שִׁחַתְנוּ. שִׁקַּרְנוּ. שִׁחַתְנוּ זֶרַע קדֶשׁ לְבַטָּלָה וּבָרָאנוּ מַשְׁחִית לְחַבֵּל. גַּם בִּכְנָפֵינוּ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁות אֶבְיונִים נְקִיִּים וְהִנֵּה דִמְעַת הָעֲשׁוּקִים מְנַחֵם. לִבִּי חַלְלֵיהֶם. מֵעַי הֲרוּגֵיהֶם. אוי לְרָשָׁע רָע, גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּו. תִּעַבְנוּ. תָּעִינוּ וְתִעֲתַעְנוּ. וְסַרְנוּ מִמִּצְותֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּובִים שָׁוָה לָנוּ. צַדִּיק הַבָּא אֱמֶת עָשִׂיתָ. וַאֲנַחְנוּ אָשַׁמְנוּ עָם אָשַׁמְנוּ עָם. בּושְׁנוּ גּוי. גָּלָה מָשׂושׂ. דָּוֶה בַּחֲטָאֵינוּ. הָחְבַּל אֶוְיֵנוּ. וְנִפְרַע פְּאֵרֵנוּ. זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ. חָרֵב בַּעֲונֵינוּ. טִירָתֵנוּ הָיְתָה לְשַׁמָּה. יְפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים. כּחֵנוּ לְנָכְרִים: לְעֵינֵינוּ עָשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ. מְמֻשָּׁךְ וּמרָט מִמֶּנּוּ. נָתְנוּ עֻלָּם סָבַלְנוּ שִׁכְמֵנוּ. עֲבָדִים מָשְׁלוּ פּורֵק מִיָּדָם. צָרות רַבּות סְבָבוּנוּ. קְרָאנוּךָ רִחַקְתָּ מֵאַחֲרֶיךָ. תָּעִינוּ כַּצּאן וְאָבַדְנוּ. וַעֲדַיִן שַׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵנוּ. וְהֵיאַךְ נָעִיז וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ. (אֲבָל וַאֲבותֵינוּ(: קבלה טו באב חג האהבה אהבה ניתן לייחס גם משמעות פנימית, שיכולה לקדם את האדם לדבקות בבוראו. לעיתים רחוקות מתרחשים ארועים המצביעים בצורה ברורה ושקופה, כי עלינו לתקן נקודה פנימית בתוכנו, והקב"ה ברחמיו הרבים נותן סימן מקדים כדי שכל העם וההבנות הפנימיות יוכלו לקלוט המסר. ביום כ"ו אב קרה מקרה כזה. אל לנו לעזוב כה חמור ומשמעותי אך ורק לידי פרוש חיצוני. כשדבר מזעזע מתרחש, לתת הדעת על מה העבודה הפנימית הנצרכת מכל יהודי, שכן ייתכן והס מלהזכיר, הקב"ה פועל ללא תכלית. בשעור קצר קולע למטרה חושף סיני, המהלך הכללי סביב רצח אבוחצירה זצ"ל וכמו תמיד - הדבר אותו לחזק בתוכנו. בין השאר מתייחס לשאלות - מה היה הסימן המקדים בחיצוניות (בחילוניות) לרצח שעומד להתרחש מי אשם באמת ברצח ועל איזו תופעה חמורה הוא מצביע מה צופן העתיד ביחס התלמידים לרבנים מהי הנקודה איתה נוכל להתגבר השבר הגדול המסר מהרצח מאוד ברור אין יראת הרוממות. שורש שאנו רוצים להאמין בבורא. לכן הציבור הרחב מכבד מנהיגיו. מגדפים ומחרפים, הן בתקשורת, והן בשיחות אישיות. וזה מתחיל במקומות הקטנים, בין לאביו, תלמיד למורה, חסיד לרבותיו. אז נכון שאומרים "פעם היו רבנים גדולים" אבל חסידים גדולים". למנהיגי המדינה, מתייחסים בזלזול, וגם לפקיד הבנק וזהו השורש של רוצה לעשות שהבורא אומר. חייבים לעורר מחדש הסמכות, ואת הכבוד, בכל שכבות הציבור. כדי להבין המצב לאשורו, נלמד מספר חוקים רוחניים מחכמת הקבלה: החיצוניות קודמת לפנימיות עשיו התגלה לפני יעקב, צריכה להתגלות. ראשית חכמה – וויתור הגאווה הכל הפרט כפוף לכלל בו נמצא כל פרט במקומו גדול ממנו קודם בחיצוניות? לפני כ 15 שנה, נרצח כבוד רה"מ יצחק רבין ז"ל. כעת, נרצחה דמות רבנית חשובה שמאות אלפים מעריצים. אנו רואים שהחיצוניות, רבין, היתה אותנו, שהדבר עלול להגיע לעולם הדתי. שיאמרו בצדק, שאי אפשר לסמוך המנהיגים היום. שבעולם החילוני קורה עתה משהו והעם מפגין, מנהיגים שנכנסים לכלא. לשאול, איך להתבטל לכאלה מנהיגים?! אבל, אם יהיה שינוי, שתכף נגיד מהו השינוי שצריך להעשות, נראה בעולם הדתי התקוממות, אפילו בחצרות החסידים, שקורה בחיצוניות, יגיע בסוף לפנימיות. ולכן, ללכת לפי המסורת (מסורת=מה שנמסר מלמעלה, ולא מי שעושה קידוש בערב שבת), ולכן צריכים לראות שהמנהיגים לשנות דרכם, זאת יחד. צריך לתמוך במנהיג וללכת אחריו, בן, תלמיד, אזרח אחד לכבד בראש המסגרת. מיהו מנהיג אמיתי? אי להיות אמיתיים, גילוי תורת הסוד. אנשים כבר אינם מאמינים, שמה שחשוב רק החיצוניות. ואם יעשו ככה, תהיה התמרדות גלויה ברבותיהם. מצב שהחסיד, שהתלמיד יוכל לשאת, לו ללמוד פנימיות התורה. נכון, מציאותי, יגיע. היום מקבלים עוד חזק, כמו שרצח אישיות זהו חזק. התעוררות חזקה מהעם, יכול שהאמת תופגן כלפי העם, וקוטג' או דירה העניין, החיצוני שמסמן הפנימי לבא. הסוד, היא האמת שצריכה להוביל ביהדות, ללמד אותה, העולם רווי מדברים חיצוניים, והחץ נורה, והחכמה מתחילה להגלות בעולם, ולצערנו, דווקא ידי שרוצים בלי קשר לדת ר"ל, ולמרות זאת, המון רב נוהה אחריהם (וגם מבין ציבור הדתיים!!) קל לשקר, השאלה לימוד התורה בעולם. יגישו לעם חילוניים, יקח זה, לכן, להגיש החכמה הגורמים הדתיים דווקא. חכמת בישיבות, דבר שאסור קבלה, עושה נזק גדול, שהחילוניים ישתלטו הזאת. ? צריכים הרוממות העם. מצד המנהיגים, ישיבה, הקבלה. להמשיך לשנן, יוביל למיאוס גמור, בדרך הדת. וזו אמירה שיש להתעורר, הבן, התלמיד, שבן ינשק אביו ויקום בפניו, האבא חייב להתנהג כאבא, כעריץ. ואנחנו בפלונטר, עם. לקחת אחריות אישית אמיתי. יודעים האמת, בושה, ויחד לברר נקודת האמת. ורואים שב' הדברים להתקדם במקביל. ל במקום שהוא (מנהל, אבא) שיתנהג אמיתית ואחראית שנמצא תחתיו. מישהו מעליו, שיכבד אותו. ננהג כך, ישתנו לאט לאט. מבחינה חיצונית, לכוון הלב לאבד הגאווה, ואפילו כשאני עומד בתור בסופר, שם. נסיים בתנחומים למשפחת אבוחצירא. מגילת רות מלחמה שות קלז) בד' פרצופים, שיצאו מאו"א לכלים דחג"ת, וכן הפרצופים, מהישסו"ת דתנהי"מ (אות ק"ז-ק"ט), הנה בהם נמצאים אלו ב' מיני השלמות הע"ס. אחת נשלם מהם ע"י התדבקותם באח"פ דאו"א וישסו"ת בעודם בראש, שהיא השלמת ע"ס דמין הא'. ואח"כ שנתפשטו לבי"ע, להשתלם בהשלמת הע"ס הב'. וענין נוהג בפרטי פרטיות. קלח) ותדע, ה"פ אצילות, עתיק וא"א ואו"א וזו"ן, שנתקנו בקביעות ואין שום מיעוט קכ"ו), שעתיק יצא בקומת כתר, חכמה, בינה, וזו"ן ז"א, ו"ק ראש. הנה הכלים דאח"פ, שנתבררו להם מעת הגדלות, מבחינת והיינו דרך החולם, שהאיר בכתר דנקודים. שאז נשלמו או"א הכתר והשיגו הארת כלים דאח"פ קל"ד). ולפיכך אע"פ שהיה לכל מעתיק שלמות מ"מ הגיע מזה בחינת ג"ר לגופים שלהם. פרצוף בגוף אלא ראש. א"א ואו"א. והטעם הוא, הזך נברר תחילה. וע"כ הא', עליתו בעליון. דהיינו המספיק להשלים בראש. התפשטות מהראש לגוף. בעת שאו"א נכללו דנקודים, מספיק אח"פ מכח הכתר, כלל בהתפשטותם למקומם עצמם, מפה דכתר דנקודים ולמטה קל"ה). וכיון שהגופים דעתיק בו"ק ראש, מכ"ש הזו"ן שהם גוף הכולל דאצילות, ראש. קלט) אמנם בא"ק כן. הכמות שיצא בהראשים דפרצופי א"ק, נתפשט ג"כ נבחנים א"ק. הם מכונים "מ"ה החדש" דה"פ א"ק". קומת מ"ה. בחוסר ג"ר, שג"ר גלגלתא ע"ב ס"ג. עיקר המדרגה נבחנת ע"פ התפשטותה הגוף ולמטה, שגם לג' פרצופים הראשונים לגוף ע"כ לבחינת מ"ה, א"ק. קמ) באופן, נבחן לפרצוף דא"ק. וחסר נשמה חיה יחידה א"ק. וא"א דא"ק חכמה. דע"ב דא"ק. ואו"א קומה ס"ג דס"ג דא"ק. והזו"ן דאצילות דפרצוף מ"ה וב"ן דמ"ה במדרגה א': גוף. קמא) וע"י העלאת מ"ן ממעשים טובים התחתונים, נבררים האח"פ דע"ס השלמתם השורק. עצמם מורידים הה"ת מנקבי עינים שלהם, ומעלים אליהם כח להשפיע הז"ת, זו"ן. הגופים ממעלה למטה. הגו"ע דזו"ן, הדבוקים ואו"א, נמשכים עמהם לאו"א ומקבלים צ"ד). ואז כמות המוחין שישנם באו"א מושפעים לזו"ן, שעלו ביחד עם ולפיכך, שה"פ אצילות השלמה זו הב', להגופים דג' הראשונים, דאצילות. להזו"ן דאצילות. ואז עולים פרצופי ומלבישים לה"פ הג"ר הרי משתוים א"ק. ועתיק עולה ומלביש כתר דא"ק, וא"א לע"ב דא"ק, ואו"א לס"ג דא"ק, וזו"ן למ"ה דא"ק. ואז מקבל מהבחינה שכנגדו בא"ק. קמב) הללו מין הא' דהשלמת גמורים, האח"פ, או"א, או"א. חסרים שלהם קל"ו). ומטעם שהזו"ן משיג בשתא אלפי שני בשם "מוחין דעליה". להשיג מוחין דג"ר, עלותם למקום ג"ר. נשלמים ידם. למעלה הג"ר, מוחין. עדיין נבררו לזו"ן שזה זולת בגמר התיקון. קמג) והנה נתבאר, שהמוחין הקבועים באצילות, בירורי דאו"א, הנקודים מכונה הארה "הארת הטבור", "נקודת החולם". שאפילו השלמה, מגיע מהראשים הז"ת קבלו כלום מהארה דבחינת החולם פ"ח). והמוחין דשתא עד גמר התיקון הבאים להשלמת הב' היסוד" השורק". מעלה שעליהם דבוקים דז"ת. דג"ר. ולזו"ן הכוללים. בלבד ולהלביש אותם. ולעתיד לבא יקבלו ויורידו ה"ת המסיימת החזה הפרסא מקום סיום רגלי א"ק קל"ו). ואז יתחברו התנה"י דזו"ן שבבי"ע מדרגת וישתוה רגלין לסיום רגלים יתגלה מלכא משיחא. בסו"ה "ועמדו רגליו הר הזיתים". ונתבאר היטב, שבשתא תיקון לעולמות עליה. ביאור ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה קמד) ז' עיקרים כוללים להבחין בג' בי"ע: א. מהיכן נעשה המקום הללו. ב. שיעורי בי"ע ועמידת בראשונה, שנאצלו ויצאו מהנוקבא דאצילות. ג. מהמוחין דתוספת ומצב עמידתם, שהשיגו מטרם חטאו אדה"ר. ד. שנשתיירו בפרצופי בי"ע, ומקום נפילת לאחר שנפגמו בחטאו אדה"ר. ה. דאמא, שקבלו אחר נפילתם למטה מפרסא דאצילות. ו. האחור שירדו ונתלבשו ונעשו לנשמה. ז. המלכות שירדה ונעשית לפרצופי בי"ע. קמה) הבחן נתבאר ס"ו), שמפאת עלית המסיימת, שמתחת דז"ת דנקודות דס"ג, הנעשה בזמן צמצום ב', יצאו ונפלו ב"ש תתאין דת"ת ונהי"ם מנקודת הסיום החדשה שבחזה דנקודות. ואינם ראויים לקבל אור העליון. בי"ע: שמב"ש עולם הבריאה, ומג' ספירות נה"י היצירה, ומהמלכות העשיה. קמו) והבחן עמידתם יציאתם ולידתם מבטן הנוקבא דע, שבעת הזאת כבר השיג הז"א מאבא, והנוקבא השיגה מאמא. וכבר ידעת, שאין עליה והלבשה קמ"ב). נמצא: הז"א מלביש אבא הנקרא "או"א עילאין", והנוקבא מלבשת לאמא "ישסו"ת". ואז ביררה והאצילה הבריאה בכללות שבו. קמז) שהנוקבא עומדת אמא, נחשבת למדרגת התחתון העולה לעליון כמוהו. הבריאה, שנבררה ידה, להיותה מדרגה תחתונה להנוקבא, אמא. והתחתון מאמא ז"א. ונמצא שעומדת ז"א מתחת להנוקבא שהיתה אמא דאצילות. קמח) פי היצירה, שנברר ונאצל במדרגת מהז"א נוקבא. דעולם היצירה הד' ראשונות דיצירה בלבד. והטעם מצבים בנוקבא, פב"פ ואב"א: שבהיותה הז"א, קומתה שוה הז"א, ובהיותה אב"א, תופשת ד' תנה"י דז"א. ומשום בבחינת ד"ס לבד. שלו. ושאר ששה תחתונות בששה עתה. תכונות שבהבחן קמ"ה), ששם נפלו אדה"ר, ושם קביעותם עתה. קמט) ועולם העשיה, ע''י מתוך שעולם שמתחתיה שרק הד"ר והשש שלה העשיה שמתחתיה, שלו התחתונות שש עתה. ונמצאו י"ד הספירות, נהי"ם עתה, וכל עשיה ריקנות קדושה. למדור הקליפות. הקליפות נמצאות הללו. דקדושה נסתיימו מדרגות הקומה בראשונה. קנ) ועתה נבאר הג', דתוספת, אדה"ר. והוא, תוספת שבת, עליות: א. בשעה חמשית שבו נולד להאיר בסוד הה' דיום הששי. ואז: השיג ועלה והלביש לא"א דאצילות, והנוקבא חיה, ועלתה והלבישה דאצילות, והבריאה עלתה לישסו"ת, והיצירה כולה לז"א, והד"ס דעשיה עלו דאצילות, והשש דבריאה. ב. שבת הערבים. שע"י הו' והיו עומדים האצילות זו"ן פב"פ. קנא) הד', בבי"ע. החטא. מחמת פגם עצה"ד, נסתלקו מהעולמות העליות. והזו"ן חזר לו"ק ונקודה. וג' נשתיירו בראשונה אצילותם, שפירושו ו"ק, ועשיה בשיעור הנ"ל קמ"ח). ונוסף ע"ז, נסתלק למתחת בתכונת שהוכן קמ"ה). ונמצאו ד"ת וע"ס שנפלו ועמדו הי"ד קמ"ט), "מדור הקליפות". קנב) נפילתם. הבי"ע מאצילות קנ"א). נתלבשו הישסו"ת בהזו"ן ונזדווגו התלבשות בזו"ן. והשפיעו דנשמה במקומם: שעולם קבל בינה, ועולם ו"ק, עולם אב"א. קנג) לנשמה, מפרצופי אצילות. הירח נפל דנוקבא ונתלבש בי"ע. והוא כולל המכונים: עבור, יניקה, מוחין. ובחינת נפלה לבריאה, ובחינת היניקה ליצירה, ובחינת העיבור לעשיה. ונעשו לנשמה אליהם. קנד) הז' שנעשתה לרדל"א ולהארת הירח, הבחינות עי"מ והם אחורים דט"ת דנוקבא, עי"מ: שנה"י נקרא "עיבור", וחג"ת "יניקה", וחב"ד "מוחין". אמנם נעשתה באופו שבחינת אורותיהם מהשירים שנשארו הו"ק דכל קנ"א). ובחינת ממוחין דאמא קנ"ב), ובחינת מט"ת דנוקבא, ובחינת דאצילות. ביאור ענין עליות העולמות קנה) ההפרש א'. שבכל בה שלמות. בע"ס כלי אחד, מלכות. הט"ס אורות לבד. משא"כ "ביום עשות הוי"ה אלהים ארץ ושמים", ששיתף רחמים בדין נ"ט). שמדת הדין, מלכות, ונתחברה בהבינה, מדת הרחמים. ונשתתפו שעי"ז חדש העליון הבינה. שהמלכות לבינה דגוף, ת"ת, החזה. והמלכות המזדווגת שבפה דראש דראש, "נקבי עינים", שעי"ז נתמעטו שיעור הפרצופים לגו"ע, דכלים, נפש רוח דאורות ע"ד). מאח"פ בינה ומנשמה דאורות. קנו) והגם שנתבאר קכ"ד), לעיבור השיגו מע"ב דא"ק, המוריד בחזרה למקומה לפה, כבצמצום א', ומשיגים שוב דכלים והנשמה דאורות, הועיל נמשכו קל"ח). וע"כ דגדלות, נשארו בצמצום הקטנות. ומשום נחשבו היוצאת עביות דבחי"א, "קומת מ"ה". מלבישים מטבור א"ק. קנז) באופן: שפרצוף מטבורו ומקבל שפעו מקומת אשר שם, ופרצוף שם, ואו"א שפעם שם, זו"ן דא"ק. הרי מה"פ אינו מפרצוף בא"ק, ואע"פ בראשים מתחשבים בהמוחין המתפשטים קל"ט). קנח) הכונה הבחינה בא"ק. אפשר, שהרי זה. היא, שקומת מכוונת לעומת שבה"פ שמשם (אילן, ציור ג'). קנט) ובכדי שיושפעו קמ"א) שצריכים לעלית מהתחתונים, להגופים. באלו המ"ן שהתחתונים מעלים, בחינות: כי כשמעלים דבחי"ב, יוצאות עליהם הנקראת ס"ג", שהן דאור הנשמה. וכשמעלים מעביות דבחי"ג, ע"ב", החיה, וכשמעלים דבחי"ד, גלגלתא", היחידה כ"ט). קס) ודע הראוים להעלות מ"ן, נר"ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי"ע, ויכולים הנחשבים מעלים יותר למעלה, שמגיעים יורד מא"ס ב"ה שנתעלו שמה. ויוצאות העביות שהעלו: אם מבחי"ב נשמה, אם מבחי"ג וכו'. ומשם יורדים ממדרגה למדרגה שבאים עוברים משפיעים האלו הנר"ן שהעלו מבי"ע. הכלל, חידוש בא לבדו. יכולה שפע, מהעליון הסמוך לו. קסא) ומכאן תדע, מהזו"ן שיתגדלו ידיהם העליונים הא"ק. ב"ה. דצדיקים יכולים לקבלם להם, להשתלשל והפרצופים העליונים, הזו"ן, המשפיעים לנר"ן דצדיקים. וכבר העדר ברוחני. העברה ממקום למקום, הפירוש שנעדרים ובאים כנוהג בגשמיים, שנשארים שעברו ובאו מדליק נר מנר חברו חסר. ולא עוד, שעיקר ושורש האור נשאר ובמקום נמשך ענף ממנו. ועם תבין, שאותו השפע העובר שמגיע ומדרגה שעבר דרכה. ונמצאות המדרגות מתגדלות בסבת השפע, מעבירים לצורך דצדיקים. קסב) ובהאמור התחתונים במעשיהם גורמים וירידות להפרצופין והעולמות העליונים. שמטיבים מעשיהם וממשיכים והמדרגות, שדרכם עברה מתגדלים ועולים שמעבירים, כנ"ל, ובעת שחוזרים ומקלקלים מעשיהם, מתקלקל המ"ן, והמוחין מסתלקים ממדרגות העליונות, נפסק העברת מהן חוזרות ויורדות למצבן הקבוע כבתחילה. קסג) לישסו"ת החל ממצבם הקבוע, להגובה שאפשר בהשתא התיקון. שבדרך עליות. מתחלקות לפרטים מרובים. והנה ואבי"ע לעיל, הראשון הנאצל שעליו א"ק: וב"ן. וסיום העוה"ז כ"ז, ל"א). ועליו מסבבים המקיפים ב"ה, שלגדלם קץ ושיעור ל"ב). שא"ס מקיף מסביב לו, כן מתלבש בפנימיותו. המכונה "קו א"ס ב"ה". קסד) ובפנימיות תנהי"מ "נקודות דא"ק" ס"ג, ס"ו). מלכות שעמדה ממעל לנקודה דעוה"ז, וקבעה מקומה בהחזה הזה, שליש עליון ונעשה שם העליון, שלא יתפשט משם ולמטה. הזה "פרסא האצילות" ס"ח). ואלו הספירות שמחזה נקודות הפרסא, נעשו בי"ע: ב"ש ת"ת החזה, הבריאה, ונה"י היצירה והמלכות ס"ז). ונמצא שמקום ומסתיים דעוה"ז. קסה) ונמצאים בריאה, ועשיה. שמתחילים ומסתיימים לנקודת העוה"ז. מתחילים שלמטה להפרסא. מהפרסא לעוה"ז ואבי"ע, שלעולם יארע מיעוט. וכבר קל"ח), שבמצב אינן מושפעות וכ"ש בערך שלו, חסרי ל"ב). קסו) נוהגות כוללות, בכדי הקומות יחידה, החסרות להם. ועליות תלויות בהעלאת התחתונים. העליה דבחי"ב. דקומת ונשמה מהארת השורק מאירים והגופים. דראשי עוברת ומתפשטת לגופים. קסז) ונמצא, האצילות, דבינה ונשמה, דס"ג", המאירים לפרצופים אז, כפי שהשיגו. קסח) שפרצוף דבינה, המכוון נגד דיחידה המאירה להז"ת שלו. וכשהמוחין באים דקביעות, הס"ג דחיה לז"ת לג"ר דא"א שלהם. וכשהמוחין דנפש דאצילות. וכשהמוחין ממנה דאצילות. וכשבאים דקביעות. ממנו וג"ר דבריאה. וכשהמוחין דו"ק שביצירה. העליה שהשיג מאבי"ע, התחתונים. (האילן, ז'). קסט) מעלין וחיה, שמוחין והגופים, וכשהמוחין דאבי"ע, ומתגדל שהשיג. "פ פרצוף קכ) ונתבאר, החדש נתפשטה שלם בפני עצמו הנקודים. וטעם הנקודים, כפילת המסך מבחי"ד קט"ז). הגם שהארת הטבור והיסוד החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה דגדלות נקודים ק"א, חזרו ונתבטלו ונשברו, האורות נסתלקו. למקומו. והבחי"ד חזרה במסך. קכא) במ"ה החדש, מהמצח, בחינות קטנות וגדלות, תחילה יוצאת הקטנות, המגולה במסך, שהוא: קומת דהתלבשות, חג"ת, וקומת דעביות, נה"י. מטעם הקוין, שנעשה מלכות: שקו ימין "נצח", וקו שמאל "הוד", וקו אמצעי "יסוד". אמנם כיון מבחי"א התלבשות, עביות, כלים. ונמצאה חג"ת והיא מתלבשת בכלים דנה"י. וקומה נקראת "עובר". שפירושו, דשורש, שנשאר במסך הזדככותו, לזווג במצח דעליון. שקומה, שם, מלכות. אמנם בפנימיותה בגניזו. במצח. ואחר שהעובר הזווג בעליון, למקומו נ"ד). דיניקה מהעליון, בנקבי עינים. ועי"ז קונה לחג"ת, מתפשטים החג"ת הנה"י. ויש ז"א. קכב) אח"ז פעם למ"ן להעליון. ונקרא "עיבור ב'". יורדת הבחי"ד לפה ק"א). בחי"ד במקומה. כתר. והכלים מתעלים וחוזרים ונשלם הפרצוף וכלים. ואלו נקראים דגדלות" הפרצוף. "פרצוף הכתר" עתיק" דאצילות. קכג) וכבר שאחר שביה"כ כלהו מהמדרגות, שמתחתיו ק"ו). בגו"ע דקומה ואח"פ וכו'. "עתיק", שחזרו ונתעלו יחד ונתקנו עתיק. וקבלו עיבור הא'. קכד) שהגו"ע דחכמה והיניקה קכ"א), ועלו לראש דעתיק. למוחין דגדלות. וירדה הבחי"ג לפה. ופרצוף "אריך אנפין" דאצילות. קכה) גו"ע בינה. ויניקה ואח"ז ב'. והעלו הבינה וישסו"ת". נקראות "או"א", והז"ת "ישסו"ת". קכו) דזו"ן. והיניקה. ובזה לז"א ונקודה להנוקבא. נתבארו קביעות, הנקראים וזו"ן: שעתיק כתר, וא"א חכמה, ואו"א בינה, וזו"ן ונקודה, ז"א. ובאלו לעולם. בג"ר מעשי מגיעים אליהם, שיוכלו לפוגמם. וז"א ונוקבא, שאליהם היינו דוקא דאחורים שמשיגים הגדלות. דפנים, באורות יגיעו באצילות. קכז) וסדר הלבשתם זא"ז ולפרצוף מראש קי"ח), להלביש מטבור. "עקודים". אמת, עתיק, להיותו שולט בו. וא"כ ראוי שילביש שהצמצום נתקן בפה דראשו, בשביל שאר שממנו דא"ק. ונמצא מתחלת מסתיימת בשוה מנקודה דעוה"ז. מפאת פרצופו עצמו. התקשרותו שמבחינתם כלול מצמצום שרגליו מסתיימים ס"ח). קכח) א"א, נאצל ויצא קומתו יציאתו, דעתיק, המסתיימים דאצילות. ופרצוף דא"א. והזו"ן דאצילות. קכט) שיצאה, וחיברה לעצמה חלק מהכלים לה נוקבא: כי לקח וחיבר אליו שלמים שביה"כ. דהיינו, שבהם, קטנותם, "כלים דפנים" ע"ו). שבקטנות באו מחציתה העליונה מדרגה, ונקבי ומחציתה התחתונה אחת, אח"פ, ירדו התחתונה. ולפיכך נבחן, דכתר, דחו"ב, וז' השרשים הכלולים נוקבא העתיק החדש. ונתחברו בזה. המכונים דאצילות". הזכר שנתחברו ב"ן קי"ט). פו"א: בפנים והעתיק דב"ן באחוריו. קל) בירר חציו הקטנות בהמדרגה בחכמה ובינה ע"ז). הא"א ושמאל: דמ"ה, הזכר, בימין, דב"ן, הנוקבא, בשמאל. ומה נקודים, שמעלתו גבוהה מאד, חיבר דפנים דג"ר שבהם אירע השבירה. בחצי התחתון, שהיו נפולים בחו"ב, הגדלות מחו"ב פ"ד), אח"כ שבירת מהכתר ונתבטלו, המה נפגמו וביטולם, ראוים משום לעתיק. אותם דמ"ה. קלא) ביררו וחיברו חצים דחו"ב בהז"ת לחו"ב צ"ד). ואשר ק"ז). ואותם אליהם. והם ז"ת וו"ת דב"ן. החסד נשארה בפרצוף בחציה ו"ת מגבורה והנוקבא ועמידתם בימין בשמאל. והישסו"ת לקחו המלכיות דב"ן. קלב) שבירתם ע"ח). לנוקבא דמ"ה. בשמאל. קלג) המ"ה הישנים ששימשו נוקבא, "ב"ן": שהב"ן ונתקן ממחציתן דנקודים, והב"ן ששמשו גדלות וחזרו ונתבטלו, והב"ן נשברו שלהם. כלל בעניני שבקביעות, ובעליות והעולמות, הנוהגין שני קלד) שיציאת וז"ת סדרים, הנקודות חולם שורק חירק פ"ו). ומשם תבין מינים לקבלת דגדלות: א. והתכללותו האירו והורידו להפה שבזה נתעלו הנפולים באו"א, למדרגתם לכתר והשלימו דכתר. נכללים בהע"ס כמוהו צ"ג). ונבחן החסרים התכללותם בהכתר. דגדלות. קלה) ב. שהמדרגה נשלמת בכחה עצמה. היסוד השורק", לאו"א, והוריד העלה בז"ת הראש הע"ס, שעתה עצמם. ממש להם. משא"כ במין שלמותם הדבקות אח"פ. בכתר, ידו שהספיק להשלימם עצמם. קלו) ועד"ז בז"ת: א. ועלית דאו"א. לאו"א. שאח"פ הממשיים בירידתם עצמם. ב. הז"ת. הורידו מהחזה לאצילות. שאז, לולא ומתו,
חצ ב 33 פתיחה לחכמת הקבלה חצויה עונה 3 פרק 21 צפייה ישירה הורדה 20 19 18 17 פרשת השבוע פרשה בדיקה ראש השנה חגים הרב אדם סיני קַמְתִּי בְּאַשְׁמורֶת אַשְׁרֵי יושְׁבֵי בֵיתֶךָ בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם לְךָ אֲדנָי הַצְּדָקָה אָתָאנוּ עַל שִׁמְך אַתָּה יודֵעַ רָזֵי עולָם לְמַעַנְךָ אֱלהַי ה' אֱלהֵי הַצְּבָאות יושֵׁב הַכְּרוּבִים שֵׁבֶט יְהוּדָה בְּדחַק וּבְצַעַר אֵל מֶלֶךְ כִּסֵּא רַחֲמִים רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן כְּבשׁ חֶמְתָּא אָנָּא כְּעָב זְדונִי תִּמְחֵהוּ אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדו תָּמַהְנוּ מֵרָעות אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה רִבּונו שֶׁל עולָם. אֶתְוַדֶּה עֲבֵרות אָשַׁמְנוּ מִכָּל עָם לַאדנָי אֱלהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחות אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁמַע קולֵנוּ עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ אֲדון הַסְּלִיחות רַחוּם שִׁמְךָ חָנֵּנוּ וַהֲקִימֵנוּ. עֲשֵׂה לְמַעַן אֲמִתָּךְ. מְחל מְחל אֲבִיר יַעֲקב. דְּעָנֵי לַעֲנִיֵּי. עֲנֵינָן: יָהּ אֶבְיונֶיךָ. אִם אָפֵס רבַע הַקֵּן לְמִתְוַדֶּה חַטּאתָיו, בְּזָכְרִי מִשְׁכָּבִי רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאנוּ לְפָנֶיך תחינות לימות תִּקְצף ה' עַד מְאד לְחַלּות פָּנֶיך אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי עֵינַי אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן חֲמל עַמָּך זְכר רַחֲמֶיךָ תֵּעָנוּ וְתֵעָתְרוּ שִׁיר הַמַּעֲלות. מִמַּעֲמַקִּים קדיש יהא שלמא קַמְתִּי שלמאבֶּן נִרְדָּם בֶּן נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים. שְׁפךְ שִׂיחָה, דְּרשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדון הָאֲדונִים. רְחַץ וּטְהַר, וְאַל תְּאַחַר, בְּטֶרֶם יָמִים פּונִים. וּמְהֵרָה, רוּץ לְעֶזְרָה, לִפְנֵי שׁוכֵן מְעונִים. וּמִפֶּשַׁע, וְגַם רֶשַׁע, בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסונִים. שְׁעֵה, יודְעֵי, יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים. לְךָ הַצְּדָקָה. וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים: עֲמד כְּגֶבֶר, וְהִתְגַּבֵּר, לְהִתְוַדּות חֲטָאִים. אֵל דְּרשׁ, בְּכבֶד ראשׁ, לְכַפֵּר פְּשָׁעִים. כִּי לְעולָם, לא נֶעְלָם, מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים. וְכָל מַאֲמָר, אֲשֶׁר יֵאָמַר, לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים. הַמְּרַחֵם, הוּא יְרַחֵם, עָלֵינוּ כְּרַחֵם בָּנִים: לְךָ הַצְּדָקָה לְךָ הַפָּנִים: מַה נִּתְאונֵן וּמַה נּאמַר. נְּדַבֵּר נִּצְטַדָּק: נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקרָה. וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ: יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה. לְקַבֵּל שָׁבִים: שָׁבִים אֵלֶיךָ בְּכָל לֵב. שַׁוְעָתָם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמֶיךָ: בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְלָתֶיךָ: דְּלָתֶיךָ וְחַנּוּן. אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ: מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ תְּשִׁיבֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁומֵעַ תְּפִלָּה: שׁומֵעַ תְּפִלָּה. עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ: תְּחִנָּה. הָרוּחות יָבאוּ הָרוּחות. וְכָל הַנְּשָׁמָה: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חוּסָה עֲמָלָךְ: צוּר אֵין דּומֶה לָךְ. עֲשֵׂה שִׁמְךָ: אָתָאנוּ שִׁמְך אָתָאנוּ שִׁמְךָ. בַּעֲבוּר חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ: שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ. אֱלהֵינוּ: בְּקִרְבֵּנוּ. תַּנִּיחֵנוּ בּושְׁנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ. וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲונותֵינוּ: אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב. וְלא מֵצַח לְהָרִים ראשׁ: רַבּוּ מְשׁוּבותֵינוּ. לְךָ חָטָאנוּ: חָטָאנוּ עִם אֲבותֵינוּ. הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ: נּאמַר לְפָנֶיךָ אֱלהֵינוּ. מָרום. וּמַהּ נְּסַפֵּר שְׁחָקִים: הֲלא הַנִּסְתָּרות וְהַנִּגְלות. יודֵעַ: אַתָּה עולָם אַתָּה וְתַעֲלוּמות סִתְרֵי כָל חָי: חופֵשׂ חַדְרֵי בָטֶן. רואֶה כְלָיות וָלֵב: דָּבָר נֶעְלָם מִמָּךְ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ: עֲונֵינוּ עָנוּ בָנוּ. עֲונות תִּשְׁמָר יָהּ. מִי יַעֲמד: עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. תִּוָּרֵא: מְקור חַיִּים. בְּאורְךָ נִרְאֶה אור: צִדְקותֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ הָרַבִּים: בעשרת ימי תשובה יש אומרים פיוט זה לר' דוד בן בקודה ז"ל: סימן דויד: לְמַעַנְךָ אֱלהַי לְמַעַנְךָ אֱלהַי. רְצֵה עַם שִׁחַר. פָּנֶיךָ. בְּמַעֲמַד הַשַּׁחַר. הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה תְּאַחַר: דְּלֵה מִמְּצֻלות יָם. שְׂבֵעֵי רושׁ וְלַעַן. בְּבֵית נודָם וְשִׁבְיָם. וְשׁוּר לַחְצָם וְעָנְיָם. וְאַל תֵּפֶן לְמֶרְיָם. וְהַט אזֶן לְשַׁוְעָם. בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר: אֲדנָי שְׁמָעָה סְלָחָה תְּאַחַר. לְמַעַנְךָ וַעֲשֵׂה לְטובָה אות. וְחון נְפָשׁות עֲצוּבות. לְמֵי יֶשַׁע צְמֵאות. וְקַבֵּץ נִדָּחִים. פְּזוּרִים פֵּאות. אֲשֶׁר מֵרב תְּלָאות. עורָם שָׁחַר: אֲדנָי יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ. וּמִמְּעון שָׁמֶיךָ. שְׁמַע קול עַמֶּךָ. סובְלֵי אַפְּךָ. קִצְפְּךָ וְזַעֲמֶךָ. וּמִנְּשׂוא אֵימֶיךָ. לִבָּם סְחַרְחַר: אֲדנָי דַּלֶּיךָ תְּרַחֵם. וְשַׂמְּחֵם מִיגונָם. וּבַעֲצָתְךָ תַנְחֵם. וְהַפְלֵא חֲסָדֶיךָ. וְחוּסָה נָּא וְרַחֵם. עֲמוּסִים מִבֶּטֶן וּמֵרֶחֶם מִשְׁחָר. עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ: הֲשִׁיבֵנוּ וְנָשׁוּבָה. חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: ה' הַכְּרוּבִים יש נוהגים לומר זה: על סדר א"ב: הַכְּרוּבִים. בָּטִיתָ לְעַמְּךָ שׁוּבוּ בָּנִים שׁובָבִים. גְּשׁוּ נָא אֵלַי בִּדְבָרִים עֲרֵבִים. דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ רַבִּים. דְבָרֶיךָ לְעולָם נִצָּבִים. וּבָם נִשְׁעָנִים וְנִקְרָבִים. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טובִים. חָנֵּנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים. טוב לָרָעִים וְלַטּובִים. יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה שָׁבִים. תַחְפּץ בְּמִיתַת חַיָּבִים. לָכֵן מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים. מֶלֶךְ מְהֻלָּל בְּמַחֲנות כְּרוּבִים. נַקֵּנוּ מֵחֵטְא וּמִכָּל חִיּוּבִים. סְלַח פְשָׁעֵינוּ מְרֻבִּים. צוּרִים הַחֲצוּבִים. פִּתְחֵי תְשׁוּבָה בַּל יִהְיוּ מְשֻׁלָּבִים. צַעֲקותֵינוּ נִקְרָבִים. קָרְבֵנוּ חוצֵב לְהָבִים. רְצֵנוּ כְּעולות פָּרִים וּכְשָׂבִים. שַׁבְנוּ נְעָרִים וְשָׂבִים. תְּמוּכִים בְּטוּחִים רַחֵם תְּרַחֵם מְרומִים. רַחֲמִים: שֵׁבֶט וּבְצַעַר שֵׁבֶט וּבְצַעַר. הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַיַּעַר: מְקַוִּים יְשׁוּעָתְךָ אָבות וּבָנִים. הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיונִים: עֲמד בַּפֶּרֶץ נִהְיֶה לִשְׂחק. לָמָה תַּעֲמד בְּרָחוק: יונָתְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגִּיעָה. הופִיעָה: הָבָה לָּנוּ עֶזְרַת מִצָּר. הֲיַד תִּקְצָר: חַדֵּשׁ בְגָלוּת יָשָׁן. עוּרָה לָמָּה תִישָׁן: בָּנֶיךָ בְּאֶרֶץ לָהֶם. וְזָר יִקְרַב אֲלֵיהֶם: קֵץ הַנֶּחְתָּם גַּלֵּה לְגַלְמוּדָה. יִשְׂמַח הַר צִיּון תָּגֵלְנָה בְנות יְהוּדָה: שַׁוְעָתֵנוּ תַּעֲלֶה לִשְׁמֵי אֶל אֵל רַחֲמִים אֵל וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת. מוחֵל עַמּו מַעֲבִיר רִאשׁון רִאשׁון. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים. וּסְלִיחָה לַפּושְׁעִים. עושֶׂה צְדָקות וְרוּחַ. כְרָעָתָם לָהֶם גּומֵל. הורֵתָנוּ לומַר מִדּות שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. זְכר הַיּום בְּרִית כְּמו שֶׁהודַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם. וְכֵן כָּתוּב בְּתורָתָךְ: וַיֵּרֶד בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּו שָׁם. וַיִּקְרָא בְשֵׁם, . וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבר פָּנָיו וַיִּקְרָא: א ג וְחַנּוּן, ד אֶרֶךְ ה אַפַּיִם ו וְרַב חֶסֶד ז וֶאֱמֶת: ח נצֵר ט לָאֲלָפִים י נשֵׂא עָון יא וָפֶשַׁע יב וְחַטָּאָה, יג וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲונֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ: רַחֲמָנָא לָן רַחֲמָנָא קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא בְּדִיל וַיַּעֲבר: דְּיִצְחָק עֲקֵידָא דְּיַעֲקב שְׁלֵימָא דְּמשֶׁה נְבִיאָה דְּאַהֲרן כַּהֲנָא זְכוּתֵהּ דְּיוסֵף צַדִּיקָא דְּדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּפִינְחָס קַנָּאָה צְלותֵהּ דִּשְׁלמה אָרֵים יְמִינָךְ וְאַצְמַח פֻּרְקָנָךְ בְּכִסּוּפֵי אַפִּין אָתֵינָא לְמִקְרֵי קַמָּךְ רַחֵם עֲלָן גַּלֵּי גְבֻרְתָּךְ וּפְרק דִּינָן אַפֵּיק לִנְהורָא דִּינָא דְחַיֵּי טָבֵי גְּזר כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְרַחֲמֵי דְצַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי דִישָׁרֵי וּתְמִימֵי דְפַרְנָסָתָא טַבְתָּא: וּמְזונֵי חֶמְתָּא רַחֲמָנָא וְרֻגְזָא מִנָּן לָא תַעְבֵּיד גְּמִירָא וּשְׁבק לְחובִין וְלַעֲוָיָן נְהור טוּבָךְ אַנְהַר סְעִיד וּסְמִיךְ הֱוֵי עֲבֵיד עִמָּנָא אָתָא לְטַב פְּתַח שְׁמַיָּא לִצְלותִין צְלותָנָא קַבֵּל בְּרַעֲוָא צְלותִין וּבָעוּתִין בְּעִדָּן עַקְתִּין נִשְׁמָתִין שַׁתָּא טַבְתָּא אַיְיתֵי תּוּב מֵרֻגְזָךְ וְלָא נֶהְדָּר מִן אָנָּא תִּמְחֵהוּ יש אני משה: תִּמְחֵהוּ. לַעֲונִי רַב הוּא. וְסָלַחְתָּ הוּא: אֵיךְ יִמָּחֶה וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי. בְּלִבּו מַחְשָׁב כְּמַחֲשָׁבִי. לִמְחות מֵאֲשֶׁר כָּתַב לְיום רִיבִי. הַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלהִים הוּא: נָא אִם תַּחְקר וְתִדְרשׁ עֲלוּמָיו. אָוֶן בְּלֵילו יַחֲרשׁ וּבְיָמָיו. וְאִם לַחֲטָאָיו תִּדְרשׁ וְלַאֲשָׁמָיו. מִכַּף רֶגֶל וְעַד ראשׁ אָשָׁם הוּא: יֶהֶרְסוּן וְיִבְנוּן בִּי רַעְיונַי. יום חֲטָאַי יַעֲנוּן וּבְפָנַי. אָכֵן סְעִפַי יְבִינוּן נשֵׂא הוּא: מֶה לִידִידִי וּמַלְכִּי יִסָּתֵר. וְאֶשְׁפּךְ עֲתֶרֶת חִכִּי עותֵר. וְאֶשְׁאַל בְּעַד חֲלום חֶשְׁכִּי פּותֵר. וָאומַר אוּכַל חָתוּם הוּא: שׁוּבָה שִׁיבַת שְׁאֵרִית הוּעַם. וּשְׁלַח מְבַשֵּר בִּבְרִית לְהודִיעָם. אֶת יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם. וְנוּחַם וְאִם בִּינות הוּא: הוסֵף יַד וְצִיר מִשְׁנֶה תַּשְׁלִיחַ. וְקֶרֶן לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה תַּצְמִיחַ. יִגְבַּר אֲשֵׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. וְיִוָּדַע מְשִׁיחַ הוּא: אַנְשֵׁי אָבָדו אַנְשֵׁי אָבָדוּ. בָּאִים בְּכחַ מַעֲשֵׂיהֶם: גִּבּורִים לַעֲמד בַּפֶּרֶץ. דּוחִים אֶת הַגְּזֵרות: הָיוּ לְחומָה. וּלְמַחְסֶה בְּיום זַעַם: זועֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם. חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְּעָם: טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם. יודְעִים לַעֲתר וּלְרַצּות: כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם. הֱשִׁיבותָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם: מֵרב אֲבַדְנוּם. נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ: סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחות. עָזְבוּ אותָנוּ לַאֲנָחות: פַּסּוּ גודְרֵי גָדֵר. צֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה: קָמִים אַיִן. רְאוּיִים לְרַצּותְךָ אָפֵסוּ: שׁוטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּות. תְּרוּפָה מָצָאנוּ: בְּבשֶׁת פָּנֵינוּ. לְשַׁחֲרָךְ בְּעֵת סְלִיחָתֵנוּ: בְּתורָתָךְ. וַיֵּרֶד תָּמַהְנוּ מֵרָעות תָּמַהְנוּ מֵרָעות. תָּשַׁשׁ כּחֵנוּ מִצָּרות: שַׁחְנוּ לִמְאד. שָׁפַלְנוּ עָפָר: כַּךְ הִיא מִדָּתֵנוּ. קְשֵׁי ערֶף וּמַמְרִים אֲנַחְנוּ: צָעַקְנוּ בְּפִינוּ חָטָאנוּ. פְּתַלְתּל וְעִקֵּשׁ לִבֵּנוּ: עֶלְיון מֵעולָם. סְלִיחָה הִיא: נִחָם הָרָעָה. מַטֵּה כְלַפֵּי חֶסֶד: לא תִתְעַלָּם בְּעִתּות כָּאֵל. בְצָרָה גְדולָה יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכּל. טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ: חֲתם שָׂטָן יַשְׂטִין זְעם בּו וְיִדּום: וְיַעֲמד מֵלִיץ טוב לְצַדְּקֵנוּ. יַגִּיד יָשְׁרֵנוּ: דְּרָכֶיךָ גִּלִּיתָ לְנֶאֱמַן בַּיִת: בְּבַקְשׁו אָז מִלְּפָנֶיךָ. אֱמוּנָתְךָ הודַעְתָּ לּו: אֲנַחְנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ, בַּעֲונותֵינוּ, לְהָשִׁיב, אַל כָלָה אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי כָלָה. תּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט: בְּבא תוכֵחָה נֶגְדֶּךָ. שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ תֶּמַח: גִּשְׁתְּךָ לַחֲקר מוּסָר. יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ: דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ. קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ: הורֵנוּ, בְּזַעֲקֵנוּ צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ: וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם. פְּתָחָיו רְאֵה שָׁמֵמוּ: נָאַמְתָּ. עֵדוּת תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעו: חותָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סודְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶךָ. טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. יֶחְסַר הַמָּזֶג: יָהּ, דַּע יְדָעוּךָ. מַגֵּר הַגּויִם יְדָעוּךָ: תָשִׁיב לְבִצָּרון. לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה: רִבּונו עֲבֵרות רִבּונו עֲבֵרות. קַלּות וַחֲמוּרות. בַּלַּיְלָה לְסוף אַשְׁמוּרות: יִצְרִי עֲלִילות בְּרֶשַׁע לְהִתְעולֵל. שׁומֵר מִּלַּיְלָה מִּלֵּיל: לִבִּי וְעֵינַי לַחֲטא יֵאותוּ. וְיום וָלַיְלָה יִשְׁבּתוּ: וּשְׁאָר אֵבָרַי לַעֲשׂות הָרַע בְּעֵינֶיךָ יִתְלַחֲשׁוּ. הַלַּיְלָה תָּמִיד יֶחֱשׁוּ: וְיַעַן עָבַרְתִּי מִצְות תַעֲשֶׂה. יִתֵּן וְאַשְׂחֶה לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה: אוּלַי יִשְׁמַע בִּכְיִי נורָא עֲלִילָה. יום צָעַקְתִּי בַּלָּיְלָה: אֶקְרָא יומָם וְאָרִים קולִי. פִּשְׁעִי וּמַעֲלִי. וְלַיְלָה דוּמִיָּה לִי: מִקְצַת אֲנִי מַזְכִּיר צופֶה עֲתִידות. אָקוּם לְהודות: וְאודֶה עֲלֵי פְשָׁעַי וּזְדונַי. הַזֶּה לה' : תָּבא תְּפִלָּתֵנוּ. תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. שֶׁאֵין עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי אֲבותֵינוּ, צַדִּיקִים אֲבָל עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. וַאֲבותֵינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ: חַטָּאתִי אודִיעֲךָ וַעֲונִי כִסִּיתִי. אָמַרְתִּי אודֶה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲון חַטָּאתִי סֶלָה: (תהלים לב,ה) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו וּמודֶה וְעזֵב יְרֻחָם: (משלי כח, יג): אָשַׁמְנוּ אָשַׁמְנוּ. אָכַלְנוּ מַאֲכָלות אֲסוּרות. בָּגַדְנוּ. בִּטַּלְנוּ תורָתֶךָ. גָּזַלְנוּ. גָּנַבְנוּ. גָּאִינוּ. דִּבַּרְנוּ דפִי וְלָשׁון הָרָע. דִּבַּרְנוּ אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. הֶעֱוִינוּ. הִרְהַרְנוּ הִרְהוּרִים רָעִים בַּיּום וּבָאנוּ לִידֵי טֻמְאַת קֶרִי בַּלַּיְלָה. וְהִרְשַׁעְנוּ. וִיעַדְנוּ עַצְמֵנוּ לִדְבַר עֲבֵרָה. זַדְנוּ. זָנִינוּ אַחַר לִבֵּנוּ וְעֵינֵינוּ. חָמַסְנוּ. חָמַדְנוּ. טָפַלְנוּ שֶׁקֶר וּמִרְמָה. יָעַצְנוּ עֵצות רָעות חֵקֶר. כִּזַּבְנוּ. כָּעַסְנוּ. לַצְנוּ. לוצַצְנוּ. מָרַדְנוּ. מָרִינוּ דְבָרֶיךָ. מָרַדְנוּ בְמַלְכוּת שָׁמַיִם. בֵּית דָּוִד. מָאַסְנוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וּשְׁלָשְׁתָּם מְבַקְשִׁים. נִאַצְנוּ. נִאַפְנוּ. נִשְׁבַּעְנוּ לַשָּׁוְא וְלַשֶּׁקֶר. נָדַרְנוּ שִׁלַּמְנוּ. סָרַרְנוּ. סורְרִים וּמורִים הָיִינוּ. עָוִינוּ. עָבַרְנוּ כְּרִיתות וּמִיתות דִּין. חִלּוּל הַשֵּׁם. פָּשַׁעְנוּ. פָּגַמְנוּ בְּאות קדֶשׁ. צָרַרְנוּ. צִעַרְנוּ וָאֵם. קִשִּׁינוּ ערֶף. קִלְקַלְנוּ צִנּורות הַשֶּׁפַע. רָשַׁעְנוּ. לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּות שִׁחַתְנוּ. שִׁקַּרְנוּ. שִׁחַתְנוּ זֶרַע קדֶשׁ לְבַטָּלָה וּבָרָאנוּ מַשְׁחִית לְחַבֵּל. גַּם בִּכְנָפֵינוּ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁות אֶבְיונִים נְקִיִּים וְהִנֵּה דִמְעַת הָעֲשׁוּקִים מְנַחֵם. לִבִּי חַלְלֵיהֶם. מֵעַי הֲרוּגֵיהֶם. אוי לְרָשָׁע רָע, גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּו. תִּעַבְנוּ. תָּעִינוּ וְתִעֲתַעְנוּ. וְסַרְנוּ מִמִּצְותֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּובִים שָׁוָה לָנוּ. צַדִּיק הַבָּא אֱמֶת עָשִׂיתָ. וַאֲנַחְנוּ אָשַׁמְנוּ עָם אָשַׁמְנוּ עָם. בּושְׁנוּ גּוי. גָּלָה מָשׂושׂ. דָּוֶה בַּחֲטָאֵינוּ. הָחְבַּל אֶוְיֵנוּ. וְנִפְרַע פְּאֵרֵנוּ. זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ. חָרֵב בַּעֲונֵינוּ. טִירָתֵנוּ הָיְתָה לְשַׁמָּה. יְפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים. כּחֵנוּ לְנָכְרִים: לְעֵינֵינוּ עָשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ. מְמֻשָּׁךְ וּמרָט מִמֶּנּוּ. נָתְנוּ עֻלָּם סָבַלְנוּ שִׁכְמֵנוּ. עֲבָדִים מָשְׁלוּ פּורֵק מִיָּדָם. צָרות רַבּות סְבָבוּנוּ. קְרָאנוּךָ רִחַקְתָּ מֵאַחֲרֶיךָ. תָּעִינוּ כַּצּאן וְאָבַדְנוּ. וַעֲדַיִן שַׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵנוּ. וְהֵיאַךְ נָעִיז וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ. (אֲבָל וַאֲבותֵינוּ(: קבלה טו באב חג האהבה אהבה ניתן לייחס גם משמעות פנימית, שיכולה לקדם את האדם לדבקות בבוראו. לעיתים רחוקות מתרחשים ארועים המצביעים בצורה ברורה ושקופה, כי עלינו לתקן נקודה פנימית בתוכנו, והקב"ה ברחמיו הרבים נותן סימן מקדים כדי שכל העם וההבנות הפנימיות יוכלו לקלוט המסר. ביום כ"ו אב קרה מקרה כזה. אל לנו לעזוב כה חמור ומשמעותי אך ורק לידי פרוש חיצוני. כשדבר מזעזע מתרחש, לתת הדעת על מה העבודה הפנימית הנצרכת מכל יהודי, שכן ייתכן והס מלהזכיר, הקב"ה פועל ללא תכלית. בשעור קצר קולע למטרה חושף סיני, המהלך הכללי סביב רצח אבוחצירה זצ"ל וכמו תמיד - הדבר אותו לחזק בתוכנו. בין השאר מתייחס לשאלות - מה היה הסימן המקדים בחיצוניות (בחילוניות) לרצח שעומד להתרחש מי אשם באמת ברצח ועל איזו תופעה חמורה הוא מצביע מה צופן העתיד ביחס התלמידים לרבנים מהי הנקודה איתה נוכל להתגבר השבר הגדול המסר מהרצח מאוד ברור אין יראת הרוממות. שורש שאנו רוצים להאמין בבורא. לכן הציבור הרחב מכבד מנהיגיו. מגדפים ומחרפים, הן בתקשורת, והן בשיחות אישיות. וזה מתחיל במקומות הקטנים, בין לאביו, תלמיד למורה, חסיד לרבותיו. אז נכון שאומרים "פעם היו רבנים גדולים" אבל חסידים גדולים". למנהיגי המדינה, מתייחסים בזלזול, וגם לפקיד הבנק וזהו השורש של רוצה לעשות שהבורא אומר. חייבים לעורר מחדש הסמכות, ואת הכבוד, בכל שכבות הציבור. כדי להבין המצב לאשורו, נלמד מספר חוקים רוחניים מחכמת הקבלה: החיצוניות קודמת לפנימיות עשיו התגלה לפני יעקב, צריכה להתגלות. ראשית חכמה – וויתור הגאווה הכל הפרט כפוף לכלל בו נמצא כל פרט במקומו גדול ממנו קודם בחיצוניות? לפני כ 15 שנה, נרצח כבוד רה"מ יצחק רבין ז"ל. כעת, נרצחה דמות רבנית חשובה שמאות אלפים מעריצים. אנו רואים שהחיצוניות, רבין, היתה אותנו, שהדבר עלול להגיע לעולם הדתי. שיאמרו בצדק, שאי אפשר לסמוך המנהיגים היום. שבעולם החילוני קורה עתה משהו והעם מפגין, מנהיגים שנכנסים לכלא. לשאול, איך להתבטל לכאלה מנהיגים?! אבל, אם יהיה שינוי, שתכף נגיד מהו השינוי שצריך להעשות, נראה בעולם הדתי התקוממות, אפילו בחצרות החסידים, שקורה בחיצוניות, יגיע בסוף לפנימיות. ולכן, ללכת לפי המסורת (מסורת=מה שנמסר מלמעלה, ולא מי שעושה קידוש בערב שבת), ולכן צריכים לראות שהמנהיגים לשנות דרכם, זאת יחד. צריך לתמוך במנהיג וללכת אחריו, בן, תלמיד, אזרח אחד לכבד בראש המסגרת. מיהו מנהיג אמיתי? אי להיות אמיתיים, גילוי תורת הסוד. אנשים כבר אינם מאמינים, שמה שחשוב רק החיצוניות. ואם יעשו ככה, תהיה התמרדות גלויה ברבותיהם. מצב שהחסיד, שהתלמיד יוכל לשאת, לו ללמוד פנימיות התורה. נכון, מציאותי, יגיע. היום מקבלים עוד חזק, כמו שרצח אישיות זהו חזק. התעוררות חזקה מהעם, יכול שהאמת תופגן כלפי העם, וקוטג' או דירה העניין, החיצוני שמסמן הפנימי לבא. הסוד, היא האמת שצריכה להוביל ביהדות, ללמד אותה, העולם רווי מדברים חיצוניים, והחץ נורה, והחכמה מתחילה להגלות בעולם, ולצערנו, דווקא ידי שרוצים בלי קשר לדת ר"ל, ולמרות זאת, המון רב נוהה אחריהם (וגם מבין ציבור הדתיים!!) קל לשקר, השאלה לימוד התורה בעולם. יגישו לעם חילוניים, יקח זה, לכן, להגיש החכמה הגורמים הדתיים דווקא. חכמת בישיבות, דבר שאסור קבלה, עושה נזק גדול, שהחילוניים ישתלטו הזאת. ? צריכים הרוממות העם. מצד המנהיגים, ישיבה, הקבלה. להמשיך לשנן, יוביל למיאוס גמור, בדרך הדת. וזו אמירה שיש להתעורר, הבן, התלמיד, שבן ינשק אביו ויקום בפניו, האבא חייב להתנהג כאבא, כעריץ. ואנחנו בפלונטר, עם. לקחת אחריות אישית אמיתי. יודעים האמת, בושה, ויחד לברר נקודת האמת. ורואים שב' הדברים להתקדם במקביל. ל במקום שהוא (מנהל, אבא) שיתנהג אמיתית ואחראית שנמצא תחתיו. מישהו מעליו, שיכבד אותו. ננהג כך, ישתנו לאט לאט. מבחינה חיצונית, לכוון הלב לאבד הגאווה, ואפילו כשאני עומד בתור בסופר, שם. נסיים בתנחומים למשפחת אבוחצירא. מגילת רות מלחמה שות קלז) בד' פרצופים, שיצאו מאו"א לכלים דחג"ת, וכן הפרצופים, מהישסו"ת דתנהי"מ (אות ק"ז-ק"ט), הנה בהם נמצאים אלו ב' מיני השלמות הע"ס. אחת נשלם מהם ע"י התדבקותם באח"פ דאו"א וישסו"ת בעודם בראש, שהיא השלמת ע"ס דמין הא'. ואח"כ שנתפשטו לבי"ע, להשתלם בהשלמת הע"ס הב'. וענין נוהג בפרטי פרטיות. קלח) ותדע, ה"פ אצילות, עתיק וא"א ואו"א וזו"ן, שנתקנו בקביעות ואין שום מיעוט קכ"ו), שעתיק יצא בקומת כתר, חכמה, בינה, וזו"ן ז"א, ו"ק ראש. הנה הכלים דאח"פ, שנתבררו להם מעת הגדלות, מבחינת והיינו דרך החולם, שהאיר בכתר דנקודים. שאז נשלמו או"א הכתר והשיגו הארת כלים דאח"פ קל"ד). ולפיכך אע"פ שהיה לכל מעתיק שלמות מ"מ הגיע מזה בחינת ג"ר לגופים שלהם. פרצוף בגוף אלא ראש. א"א ואו"א. והטעם הוא, הזך נברר תחילה. וע"כ הא', עליתו בעליון. דהיינו המספיק להשלים בראש. התפשטות מהראש לגוף. בעת שאו"א נכללו דנקודים, מספיק אח"פ מכח הכתר, כלל בהתפשטותם למקומם עצמם, מפה דכתר דנקודים ולמטה קל"ה). וכיון שהגופים דעתיק בו"ק ראש, מכ"ש הזו"ן שהם גוף הכולל דאצילות, ראש. קלט) אמנם בא"ק כן. הכמות שיצא בהראשים דפרצופי א"ק, נתפשט ג"כ נבחנים א"ק. הם מכונים "מ"ה החדש" דה"פ א"ק". קומת מ"ה. בחוסר ג"ר, שג"ר גלגלתא ע"ב ס"ג. עיקר המדרגה נבחנת ע"פ התפשטותה הגוף ולמטה, שגם לג' פרצופים הראשונים לגוף ע"כ לבחינת מ"ה, א"ק. קמ) באופן, נבחן לפרצוף דא"ק. וחסר נשמה חיה יחידה א"ק. וא"א דא"ק חכמה. דע"ב דא"ק. ואו"א קומה ס"ג דס"ג דא"ק. והזו"ן דאצילות דפרצוף מ"ה וב"ן דמ"ה במדרגה א': גוף. קמא) וע"י העלאת מ"ן ממעשים טובים התחתונים, נבררים האח"פ דע"ס השלמתם השורק. עצמם מורידים הה"ת מנקבי עינים שלהם, ומעלים אליהם כח להשפיע הז"ת, זו"ן. הגופים ממעלה למטה. הגו"ע דזו"ן, הדבוקים ואו"א, נמשכים עמהם לאו"א ומקבלים צ"ד). ואז כמות המוחין שישנם באו"א מושפעים לזו"ן, שעלו ביחד עם ולפיכך, שה"פ אצילות השלמה זו הב', להגופים דג' הראשונים, דאצילות. להזו"ן דאצילות. ואז עולים פרצופי ומלבישים לה"פ הג"ר הרי משתוים א"ק. ועתיק עולה ומלביש כתר דא"ק, וא"א לע"ב דא"ק, ואו"א לס"ג דא"ק, וזו"ן למ"ה דא"ק. ואז מקבל מהבחינה שכנגדו בא"ק. קמב) הללו מין הא' דהשלמת גמורים, האח"פ, או"א, או"א. חסרים שלהם קל"ו). ומטעם שהזו"ן משיג בשתא אלפי שני בשם "מוחין דעליה". להשיג מוחין דג"ר, עלותם למקום ג"ר. נשלמים ידם. למעלה הג"ר, מוחין. עדיין נבררו לזו"ן שזה זולת בגמר התיקון. קמג) והנה נתבאר, שהמוחין הקבועים באצילות, בירורי דאו"א, הנקודים מכונה הארה "הארת הטבור", "נקודת החולם". שאפילו השלמה, מגיע מהראשים הז"ת קבלו כלום מהארה דבחינת החולם פ"ח). והמוחין דשתא עד גמר התיקון הבאים להשלמת הב' היסוד" השורק". מעלה שעליהם דבוקים דז"ת. דג"ר. ולזו"ן הכוללים. בלבד ולהלביש אותם. ולעתיד לבא יקבלו ויורידו ה"ת המסיימת החזה הפרסא מקום סיום רגלי א"ק קל"ו). ואז יתחברו התנה"י דזו"ן שבבי"ע מדרגת וישתוה רגלין לסיום רגלים יתגלה מלכא משיחא. בסו"ה "ועמדו רגליו הר הזיתים". ונתבאר היטב, שבשתא תיקון לעולמות עליה. ביאור ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה קמד) ז' עיקרים כוללים להבחין בג' בי"ע: א. מהיכן נעשה המקום הללו. ב. שיעורי בי"ע ועמידת בראשונה, שנאצלו ויצאו מהנוקבא דאצילות. ג. מהמוחין דתוספת ומצב עמידתם, שהשיגו מטרם חטאו אדה"ר. ד. שנשתיירו בפרצופי בי"ע, ומקום נפילת לאחר שנפגמו בחטאו אדה"ר. ה. דאמא, שקבלו אחר נפילתם למטה מפרסא דאצילות. ו. האחור שירדו ונתלבשו ונעשו לנשמה. ז. המלכות שירדה ונעשית לפרצופי בי"ע. קמה) הבחן נתבאר ס"ו), שמפאת עלית המסיימת, שמתחת דז"ת דנקודות דס"ג, הנעשה בזמן צמצום ב', יצאו ונפלו ב"ש תתאין דת"ת ונהי"ם מנקודת הסיום החדשה שבחזה דנקודות. ואינם ראויים לקבל אור העליון. בי"ע: שמב"ש עולם הבריאה, ומג' ספירות נה"י היצירה, ומהמלכות העשיה. קמו) והבחן עמידתם יציאתם ולידתם מבטן הנוקבא דע, שבעת הזאת כבר השיג הז"א מאבא, והנוקבא השיגה מאמא. וכבר ידעת, שאין עליה והלבשה קמ"ב). נמצא: הז"א מלביש אבא הנקרא "או"א עילאין", והנוקבא מלבשת לאמא "ישסו"ת". ואז ביררה והאצילה הבריאה בכללות שבו. קמז) שהנוקבא עומדת אמא, נחשבת למדרגת התחתון העולה לעליון כמוהו. הבריאה, שנבררה ידה, להיותה מדרגה תחתונה להנוקבא, אמא. והתחתון מאמא ז"א. ונמצא שעומדת ז"א מתחת להנוקבא שהיתה אמא דאצילות. קמח) פי היצירה, שנברר ונאצל במדרגת מהז"א נוקבא. דעולם היצירה הד' ראשונות דיצירה בלבד. והטעם מצבים בנוקבא, פב"פ ואב"א: שבהיותה הז"א, קומתה שוה הז"א, ובהיותה אב"א, תופשת ד' תנה"י דז"א. ומשום בבחינת ד"ס לבד. שלו. ושאר ששה תחתונות בששה עתה. תכונות שבהבחן קמ"ה), ששם נפלו אדה"ר, ושם קביעותם עתה. קמט) ועולם העשיה, ע''י מתוך שעולם שמתחתיה שרק הד"ר והשש שלה העשיה שמתחתיה, שלו התחתונות שש עתה. ונמצאו י"ד הספירות, נהי"ם עתה, וכל עשיה ריקנות קדושה. למדור הקליפות. הקליפות נמצאות הללו. דקדושה נסתיימו מדרגות הקומה בראשונה. קנ) ועתה נבאר הג', דתוספת, אדה"ר. והוא, תוספת שבת, עליות: א. בשעה חמשית שבו נולד להאיר בסוד הה' דיום הששי. ואז: השיג ועלה והלביש לא"א דאצילות, והנוקבא חיה, ועלתה והלבישה דאצילות, והבריאה עלתה לישסו"ת, והיצירה כולה לז"א, והד"ס דעשיה עלו דאצילות, והשש דבריאה. ב. שבת הערבים. שע"י הו' והיו עומדים האצילות זו"ן פב"פ. קנא) הד', בבי"ע. החטא. מחמת פגם עצה"ד, נסתלקו מהעולמות העליות. והזו"ן חזר לו"ק ונקודה. וג' נשתיירו בראשונה אצילותם, שפירושו ו"ק, ועשיה בשיעור הנ"ל קמ"ח). ונוסף ע"ז, נסתלק למתחת בתכונת שהוכן קמ"ה). ונמצאו ד"ת וע"ס שנפלו ועמדו הי"ד קמ"ט), "מדור הקליפות". קנב) נפילתם. הבי"ע מאצילות קנ"א). נתלבשו הישסו"ת בהזו"ן ונזדווגו התלבשות בזו"ן. והשפיעו דנשמה במקומם: שעולם קבל בינה, ועולם ו"ק, עולם אב"א. קנג) לנשמה, מפרצופי אצילות. הירח נפל דנוקבא ונתלבש בי"ע. והוא כולל המכונים: עבור, יניקה, מוחין. ובחינת נפלה לבריאה, ובחינת היניקה ליצירה, ובחינת העיבור לעשיה. ונעשו לנשמה אליהם. קנד) הז' שנעשתה לרדל"א ולהארת הירח, הבחינות עי"מ והם אחורים דט"ת דנוקבא, עי"מ: שנה"י נקרא "עיבור", וחג"ת "יניקה", וחב"ד "מוחין". אמנם נעשתה באופו שבחינת אורותיהם מהשירים שנשארו הו"ק דכל קנ"א). ובחינת ממוחין דאמא קנ"ב), ובחינת מט"ת דנוקבא, ובחינת דאצילות. ביאור ענין עליות העולמות קנה) ההפרש א'. שבכל בה שלמות. בע"ס כלי אחד, מלכות. הט"ס אורות לבד. משא"כ "ביום עשות הוי"ה אלהים ארץ ושמים", ששיתף רחמים בדין נ"ט). שמדת הדין, מלכות, ונתחברה בהבינה, מדת הרחמים. ונשתתפו שעי"ז חדש העליון הבינה. שהמלכות לבינה דגוף, ת"ת, החזה. והמלכות המזדווגת שבפה דראש דראש, "נקבי עינים", שעי"ז נתמעטו שיעור הפרצופים לגו"ע, דכלים, נפש רוח דאורות ע"ד). מאח"פ בינה ומנשמה דאורות. קנו) והגם שנתבאר קכ"ד), לעיבור השיגו מע"ב דא"ק, המוריד בחזרה למקומה לפה, כבצמצום א', ומשיגים שוב דכלים והנשמה דאורות, הועיל נמשכו קל"ח). וע"כ דגדלות, נשארו בצמצום הקטנות. ומשום נחשבו היוצאת עביות דבחי"א, "קומת מ"ה". מלבישים מטבור א"ק. קנז) באופן: שפרצוף מטבורו ומקבל שפעו מקומת אשר שם, ופרצוף שם, ואו"א שפעם שם, זו"ן דא"ק. הרי מה"פ אינו מפרצוף בא"ק, ואע"פ בראשים מתחשבים בהמוחין המתפשטים קל"ט). קנח) הכונה הבחינה בא"ק. אפשר, שהרי זה. היא, שקומת מכוונת לעומת שבה"פ שמשם (אילן, ציור ג'). קנט) ובכדי שיושפעו קמ"א) שצריכים לעלית מהתחתונים, להגופים. באלו המ"ן שהתחתונים מעלים, בחינות: כי כשמעלים דבחי"ב, יוצאות עליהם הנקראת ס"ג", שהן דאור הנשמה. וכשמעלים מעביות דבחי"ג, ע"ב", החיה, וכשמעלים דבחי"ד, גלגלתא", היחידה כ"ט). קס) ודע הראוים להעלות מ"ן, נר"ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי"ע, ויכולים הנחשבים מעלים יותר למעלה, שמגיעים יורד מא"ס ב"ה שנתעלו שמה. ויוצאות העביות שהעלו: אם מבחי"ב נשמה, אם מבחי"ג וכו'. ומשם יורדים ממדרגה למדרגה שבאים עוברים משפיעים האלו הנר"ן שהעלו מבי"ע. הכלל, חידוש בא לבדו. יכולה שפע, מהעליון הסמוך לו. קסא) ומכאן תדע, מהזו"ן שיתגדלו ידיהם העליונים הא"ק. ב"ה. דצדיקים יכולים לקבלם להם, להשתלשל והפרצופים העליונים, הזו"ן, המשפיעים לנר"ן דצדיקים. וכבר העדר ברוחני. העברה ממקום למקום, הפירוש שנעדרים ובאים כנוהג בגשמיים, שנשארים שעברו ובאו מדליק נר מנר חברו חסר. ולא עוד, שעיקר ושורש האור נשאר ובמקום נמשך ענף ממנו. ועם תבין, שאותו השפע העובר שמגיע ומדרגה שעבר דרכה. ונמצאות המדרגות מתגדלות בסבת השפע, מעבירים לצורך דצדיקים. קסב) ובהאמור התחתונים במעשיהם גורמים וירידות להפרצופין והעולמות העליונים. שמטיבים מעשיהם וממשיכים והמדרגות, שדרכם עברה מתגדלים ועולים שמעבירים, כנ"ל, ובעת שחוזרים ומקלקלים מעשיהם, מתקלקל המ"ן, והמוחין מסתלקים ממדרגות העליונות, נפסק העברת מהן חוזרות ויורדות למצבן הקבוע כבתחילה. קסג) לישסו"ת החל ממצבם הקבוע, להגובה שאפשר בהשתא התיקון. שבדרך עליות. מתחלקות לפרטים מרובים. והנה ואבי"ע לעיל, הראשון הנאצל שעליו א"ק: וב"ן. וסיום העוה"ז כ"ז, ל"א). ועליו מסבבים המקיפים ב"ה, שלגדלם קץ ושיעור ל"ב). שא"ס מקיף מסביב לו, כן מתלבש בפנימיותו. המכונה "קו א"ס ב"ה". קסד) ובפנימיות תנהי"מ "נקודות דא"ק" ס"ג, ס"ו). מלכות שעמדה ממעל לנקודה דעוה"ז, וקבעה מקומה בהחזה הזה, שליש עליון ונעשה שם העליון, שלא יתפשט משם ולמטה. הזה "פרסא האצילות" ס"ח). ואלו הספירות שמחזה נקודות הפרסא, נעשו בי"ע: ב"ש ת"ת החזה, הבריאה, ונה"י היצירה והמלכות ס"ז). ונמצא שמקום ומסתיים דעוה"ז. קסה) ונמצאים בריאה, ועשיה. שמתחילים ומסתיימים לנקודת העוה"ז. מתחילים שלמטה להפרסא. מהפרסא לעוה"ז ואבי"ע, שלעולם יארע מיעוט. וכבר קל"ח), שבמצב אינן מושפעות וכ"ש בערך שלו, חסרי ל"ב). קסו) נוהגות כוללות, בכדי הקומות יחידה, החסרות להם. ועליות תלויות בהעלאת התחתונים. העליה דבחי"ב. דקומת ונשמה מהארת השורק מאירים והגופים. דראשי עוברת ומתפשטת לגופים. קסז) ונמצא, האצילות, דבינה ונשמה, דס"ג", המאירים לפרצופים אז, כפי שהשיגו. קסח) שפרצוף דבינה, המכוון נגד דיחידה המאירה להז"ת שלו. וכשהמוחין באים דקביעות, הס"ג דחיה לז"ת לג"ר דא"א שלהם. וכשהמוחין דנפש דאצילות. וכשהמוחין ממנה דאצילות. וכשבאים דקביעות. ממנו וג"ר דבריאה. וכשהמוחין דו"ק שביצירה. העליה שהשיג מאבי"ע, התחתונים. (האילן, ז'). קסט) מעלין וחיה, שמוחין והגופים, וכשהמוחין דאבי"ע, ומתגדל שהשיג. "פ פרצוף קכ) ונתבאר, החדש נתפשטה שלם בפני עצמו הנקודים. וטעם הנקודים, כפילת המסך מבחי"ד קט"ז). הגם שהארת הטבור והיסוד החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה דגדלות נקודים ק"א, חזרו ונתבטלו ונשברו, האורות נסתלקו. למקומו. והבחי"ד חזרה במסך. קכא) במ"ה החדש, מהמצח, בחינות קטנות וגדלות, תחילה יוצאת הקטנות, המגולה במסך, שהוא: קומת דהתלבשות, חג"ת, וקומת דעביות, נה"י. מטעם הקוין, שנעשה מלכות: שקו ימין "נצח", וקו שמאל "הוד", וקו אמצעי "יסוד". אמנם כיון מבחי"א התלבשות, עביות, כלים. ונמצאה חג"ת והיא מתלבשת בכלים דנה"י. וקומה נקראת "עובר". שפירושו, דשורש, שנשאר במסך הזדככותו, לזווג במצח דעליון. שקומה, שם, מלכות. אמנם בפנימיותה בגניזו. במצח. ואחר שהעובר הזווג בעליון, למקומו נ"ד). דיניקה מהעליון, בנקבי עינים. ועי"ז קונה לחג"ת, מתפשטים החג"ת הנה"י. ויש ז"א. קכב) אח"ז פעם למ"ן להעליון. ונקרא "עיבור ב'". יורדת הבחי"ד לפה ק"א). בחי"ד במקומה. כתר. והכלים מתעלים וחוזרים ונשלם הפרצוף וכלים. ואלו נקראים דגדלות" הפרצוף. "פרצוף הכתר" עתיק" דאצילות. קכג) וכבר שאחר שביה"כ כלהו מהמדרגות, שמתחתיו ק"ו). בגו"ע דקומה ואח"פ וכו'. "עתיק", שחזרו ונתעלו יחד ונתקנו עתיק. וקבלו עיבור הא'. קכד) שהגו"ע דחכמה והיניקה קכ"א), ועלו לראש דעתיק. למוחין דגדלות. וירדה הבחי"ג לפה. ופרצוף "אריך אנפין" דאצילות. קכה) גו"ע בינה. ויניקה ואח"ז ב'. והעלו הבינה וישסו"ת". נקראות "או"א", והז"ת "ישסו"ת". קכו) דזו"ן. והיניקה. ובזה לז"א ונקודה להנוקבא. נתבארו קביעות, הנקראים וזו"ן: שעתיק כתר, וא"א חכמה, ואו"א בינה, וזו"ן ונקודה, ז"א. ובאלו לעולם. בג"ר מעשי מגיעים אליהם, שיוכלו לפוגמם. וז"א ונוקבא, שאליהם היינו דוקא דאחורים שמשיגים הגדלות. דפנים, באורות יגיעו באצילות. קכז) וסדר הלבשתם זא"ז ולפרצוף מראש קי"ח), להלביש מטבור. "עקודים". אמת, עתיק, להיותו שולט בו. וא"כ ראוי שילביש שהצמצום נתקן בפה דראשו, בשביל שאר שממנו דא"ק. ונמצא מתחלת מסתיימת בשוה מנקודה דעוה"ז. מפאת פרצופו עצמו. התקשרותו שמבחינתם כלול מצמצום שרגליו מסתיימים ס"ח). קכח) א"א, נאצל ויצא קומתו יציאתו, דעתיק, המסתיימים דאצילות. ופרצוף דא"א. והזו"ן דאצילות. קכט) שיצאה, וחיברה לעצמה חלק מהכלים לה נוקבא: כי לקח וחיבר אליו שלמים שביה"כ. דהיינו, שבהם, קטנותם, "כלים דפנים" ע"ו). שבקטנות באו מחציתה העליונה מדרגה, ונקבי ומחציתה התחתונה אחת, אח"פ, ירדו התחתונה. ולפיכך נבחן, דכתר, דחו"ב, וז' השרשים הכלולים נוקבא העתיק החדש. ונתחברו בזה. המכונים דאצילות". הזכר שנתחברו ב"ן קי"ט). פו"א: בפנים והעתיק דב"ן באחוריו. קל) בירר חציו הקטנות בהמדרגה בחכמה ובינה ע"ז). הא"א ושמאל: דמ"ה, הזכר, בימין, דב"ן, הנוקבא, בשמאל. ומה נקודים, שמעלתו גבוהה מאד, חיבר דפנים דג"ר שבהם אירע השבירה. בחצי התחתון, שהיו נפולים בחו"ב, הגדלות מחו"ב פ"ד), אח"כ שבירת מהכתר ונתבטלו, המה נפגמו וביטולם, ראוים משום לעתיק. אותם דמ"ה. קלא) ביררו וחיברו חצים דחו"ב בהז"ת לחו"ב צ"ד). ואשר ק"ז). ואותם אליהם. והם ז"ת וו"ת דב"ן. החסד נשארה בפרצוף בחציה ו"ת מגבורה והנוקבא ועמידתם בימין בשמאל. והישסו"ת לקחו המלכיות דב"ן. קלב) שבירתם ע"ח). לנוקבא דמ"ה. בשמאל. קלג) המ"ה הישנים ששימשו נוקבא, "ב"ן": שהב"ן ונתקן ממחציתן דנקודים, והב"ן ששמשו גדלות וחזרו ונתבטלו, והב"ן נשברו שלהם. כלל בעניני שבקביעות, ובעליות והעולמות, הנוהגין שני קלד) שיציאת וז"ת סדרים, הנקודות חולם שורק חירק פ"ו). ומשם תבין מינים לקבלת דגדלות: א. והתכללותו האירו והורידו להפה שבזה נתעלו הנפולים באו"א, למדרגתם לכתר והשלימו דכתר. נכללים בהע"ס כמוהו צ"ג). ונבחן החסרים התכללותם בהכתר. דגדלות. קלה) ב. שהמדרגה נשלמת בכחה עצמה. היסוד השורק", לאו"א, והוריד העלה בז"ת הראש הע"ס, שעתה עצמם. ממש להם. משא"כ במין שלמותם הדבקות אח"פ. בכתר, ידו שהספיק להשלימם עצמם. קלו) ועד"ז בז"ת: א. ועלית דאו"א. לאו"א. שאח"פ הממשיים בירידתם עצמם. ב. הז"ת. הורידו מהחזה לאצילות. שאז, לולא ומתו,
תגיות פופלאריות
בדיקה ב זוגיות צומות חצ פרי חכם מבוא פרשת השבוע ספר הרב פרשות חדשות קבלה למתחיל אומנות מוזיקה זוהר זהר ימים נוראים שבועות חגים חינוך ילדים ראיון רדיו תורות המזרח מיסטיקה שות מדע סליחות תפילה ראש השנה שבוע התורה רוחניות פרשה קוק שופר עודכן עזא ועזאל מערכת פסח תהילים חסידות קורס בידק תעס
בדיקה ב זוגיות צומות חצ פרי חכם מבוא פרשת השבוע ספר הרב פרשות חדשות קבלה למתחיל אומנות מוזיקה זוהר זהר ימים נוראים שבועות חגים חינוך ילדים ראיון רדיו תורות המזרח מיסטיקה שות מדע סליחות תפילה ראש השנה שבוע התורה רוחניות פרשה קוק שופר עודכן עזא ועזאל מערכת פסח תהילים חסידות קורס בידק תעס
Copyright (c) 2009 Powerd By קידום ובניית אתרים SeoLead קבלה למתחיל | חכמת הקבלה | משמעות החיים | פרשת השבוע. All rights reserved, Designed by Laisner.